אבי, הספקן הגדול

אהלן לכולם, ובמיוחד לחבר׳ה עם השיער האפור שקוראים את זה עם משקפי קריאה.

שמי אבי, בן חמישים ושבע, ואני פה כדי לייצג קבוצה מקופחת: הגברים. כל הזמן מדברים פה על נערות ליווי, ואף אחד לא שואל מה שלום הלקוח. אז שלומי מצוין, תודה ששאלתם, ועכשיו תנו לי לספר לכם למה.

כל חיי הייתי ספקן. מהסוג שבודק את התאריך על הקוטג׳ פעמיים. ובכל מה שקשור לתמונות של נערות ליווי ברשת, הייתי ספקן בריבוע. תמיד היה לי ברור שהתמונה היא של בת הדודה מברזיל, או של אותה בחורה בדיוק, רק לפני חמש עשרה שנה ושלוש דיאטות. אני לא תמים. אני מכיר את החיים.

ואז ראיתי את התמונות של שני. וואו. נשבע לכם, הורדתי את המשקפיים, ניגבתי אותם, ושמתי שוב. היא נראתה כמו כוכבת קולנוע מהשבעים שמישהו העביר בפוטושופ של היום. אמרתי לעצמי, טוב, אבי, גם אם בפועל היא תהיה מבוגרת יותר ועגלגלה יותר, זה עדיין שווה טלפון. אז התקשרתי.

היא ענתה, ופתאום אני מגמגם כמו בנשף סיום. הקול שלה היה רך, חמים, עם צחקוק קטן. מנומסת להפליא, כאילו אני מזמין שולחן במסעדה יוקרתית. קבענו לאותו יום בצהריים, בדירה דיסקרטית שלה. בדרך עצרתי לקנות מסטיק. שתי חבילות. ליתר ביטחון.

בדרך גם התקשרתי לחבר שלי, מוטי, כדי לספר לו. ״אתה משוגע,״ הוא אמר. ״בטח תגיע ותגלה סבתא.״ ״אז נשתה תה,״ עניתי. ככה אנחנו, ספקנים עם חוש הומור.

הבניין נראה הכי משעמם בעולם, מהסוג שבו גרה הדודה שלך. אבל אז הדלת נפתחה, ואני, הספקן הגדול, נשארתי עם פה פתוח. שני לא הייתה גרסה ישנה של התמונות. היא הייתה גרסת הבמאי, מורחבת, בהפקה מחודשת. חיה, נושמת, מחייכת.

הגוף שלה? הייתי צריך לשבת. קימורים מלאים בכל המקומות הנכונים, וכל השאר חטוב כמו של מאמנת כושר. היא עמדה בהלבשה תחתונה שחורה ונעלי בית ורודות שקופות, ואני ניסיתי להיראות כאילו אני רואה דברים כאלה כל יום שלישי. היה לה שיזוף עמוק, טבעי, כאילו היא גרה באילת ובאה לבקר. שיער בלונדיני ענקי, ממש ענקי, שזרם על הכתפיים כמו בפרסומת לשמפו. לק אדום על כפות הרגליים, שפתון אדום על שפתיים מלאות, ועיניים כהות שצחקו עליי בחיבה.

עמדתי שם כמו פסל בכיכר העיר. המסטיק נתקע לי בגרון. ניסיתי להגיד משהו חכם, ומה שיצא היה ״שלום, אה, כן.״ שייקספיר היה מתגאה בי.

היא הייתה מליגה אחרת לגמרי, ואני מקסימום ליגה ג׳. ״אתה בטח אבי,״ היא אמרה, והקול שלה עשה בועות כמו שמפניה. ״כנס, אל תעמוד בפתח.״ נכנסתי. ומה קרה אחר כך? בואו נגיד שכל מה שחשבתי שאני יודע על החיים קיבל עדכון גרסה. בלי פרטים, אני ג׳נטלמן. רק אגיד שמאז אני לקוח קבוע, ואת הפגישות איתה אני לא מפספס בשום מצב. אפילו לא בשביל משחק של מכבי. ואם מוטי קורא את זה: לא, היא לא הייתה סבתא.