אבי, שירן והסוויטה שלא הספיקה לפגישה

אבי סגר את השיחה עם שירן, הניח את הטלפון על לוח המחוונים, והבין שהוא מחייך כמו ילד שקיבל אופניים. בעוד כמה שעות הייתה לו טיסת לילה לאמסטרדם, לפגישות עסקים חשובות מאוד, עם אנשים מאוד רציניים, שלובשים חליפות מאוד אפורות. והוא? הוא רצה את שירן איתו. במיטה, בארוחות, ובקוקטייל שבו כולם מדברים על ריביות. בלעדיה, הוא היה מת משעמום כבר בנאום הפתיחה.

צריך להבין את אבי. בחור בן ארבעים פלוס, מצליח, רווק מקצועי. הוא ניסה זוגיות. פעמיים. בשתיהן זה נגמר בשיחה שהתחילה ב״אנחנו צריכים לדבר״. מאז הגיע למסקנה שהוא לא בנוי כרגע להתחייבות, אבל הוא בהחלט בנוי לסקס טוב, לנשים יפות ולשיחות שנונות. אצל נערות ליווי ברמה גבוהה הוא קיבל את שלושתם בחבילה אחת, בלי ״אנחנו צריכים לדבר״. והכסף? ברוך השם, לא חסר.

הוא קפץ הביתה, התקלח, ארז בשלוש דקות כמו גבר אמיתי, כלומר שכח את מברשת השיניים, ואסף את שירן. היא ירדה מהבניין במעיל אדום ובחיוך מסוכן, ואבי הרגיש את מה שהוא תמיד מרגיש לידה: רוגע מוחלט, ובמקביל מצב שבו המכנסיים שלו פתאום צרים מדי. היא ידעה לדבר על הכול, מכדורגל ועד פילוסופיה, והיא צחקה מהבדיחות שלו, גם מאלה שלא היו מצחיקות. בעיקר מאלה.

המלון באמסטרדם היה מפואר, עם נוף לתעלה ואופניים בכל פינה. ״יש לנו שעתיים עד הפגישה,״ אמר אבי בקול רציני. ״אז בוא לא נבזבז אותן,״ ענתה שירן. לפני שהספיק לסגור את הדלת, הוא כבר פשט ממנה את המעיל, ואחר כך את כל השאר. היא החזירה לו באותו מטבע, ובתוך דקה הבגדים שלהם היו מפוזרים על השטיח כמו אחרי סערה. ואז היא ירדה על הברכיים, ואבי הבין שכל הפגישות של השבוע הן בעצם פרט שולי.

הוא הרים אותה, כמעט נתקל במזוודה, ולקח אותה למיטה. נישק את החזה שלה עד שהיא התחילה לצחקק ולגנוח בו זמנית, וזה, תאמינו לי, צליל מאוד מעודד. היא פתחה את הרגליים, הובילה את היד שלו בדיוק למקום הנכון, והאגן שלה עלה אליו כמו מעלית במגדל עזריאלי. כשנכנס אליה, לאט, הוא הרגיש כל רגע, והיא נסגרה עליו כאילו הם מכירים שנים.

״וואו, אני גמור,״ הוא גנח. ״עוד לא,״ היא תיקנה אותו. ״אבל אתה בדרך.״ הקצב עלה, השמיכה נפלה, והטלפון שלו זמזם עם הודעה מהמשרד, שאף אחד לא קרא. ואז הוא הפך אותה בתנועה אחת שהפתיעה אפילו אותו, היא הרימה את הישבן, והוא חזר אליה מאחור. שירן צעקה, נגעה בעצמה, ושניהם הגיעו יחד, ברעש שגרם לאורח בחדר הסמוך להגביר את הטלוויזיה.

אחר כך שכבו מחובקים, מתנשמים, והיא העבירה אצבע על החזה שלו. ״יש לך עוד עשר דקות,״ אמרה. ״להתלבש או לסיבוב נוסף?״ אבי חשב לרגע, ואז שלח הודעה למשרד: ״מתעכב קצת.״

לפגישה הוא הגיע באיחור של שבע דקות, עם חיוך שאף אחד מהחליפות האפורות לא הבין.