איך גיא שכנע אותי, ולמה אני חייב לו בירה

יש לי חבר בשם גיא. גיא הוא בן אדם נפלא, אבל יש לו בעיה אחת: הוא לא יודע לשתוק. כל יום שישי, מעל חומוס, הוא היה מספר לי עוד סיפור על עוד ערב עם נערת ליווי, עם כל כך הרבה פרטים שהחומוס שלי התקרר. ״אתה חייב לנסות,״ הוא אמר בפעם המאה, ״מה כבר יכול לקרות, תתאהב?״ בסוף, בעיקר כדי שהוא יפסיק, אמרתי כן.

חיפשתי באתר מודעות מוכר, בקטגוריה של נערות ליווי שוות, ושם מצאתי את רוני. רוני הגיעה מלונדון חודש קודם, בהירה כמו מישהי שעוד לא פגשה את השמש הישראלית, עם עיניים מצחיקות ופרצוף של מישהי שמתכננת שטות. כתבתי לה בעברית, היא ענתה באנגלית, ואחרי עשר הודעות כבר קבענו. הייתי לחוץ כמו לפני טסט.

היא חיכתה לי בדירה דיסקרטית קטנה ומטופחת, עם חלוק סגול שהיה קשור בערך כמו שאני קושר שרוכים, כלומר בקושי. נעמדתי בפתח כמו דוור. ״אתה נכנס או שאתה מחלק דואר?״ היא שאלה, ומשכה אותי פנימה.

היא מזגה יין, נתנה לי כוס, ואמרה ״בוא נרקוד.״ הסתכלתי סביב. ״אין מוזיקה.״ ״אז נדמיין,״ היא אמרה, והתחילה להתנועע. אני לא רוקד. גם באותו ערב לא ממש רקדתי. אבל רוני רקדה מספיק בשביל שנינו, והחלוק המשיך להיפתח בכל פעם שהיא הסתובבה. לא התלוננתי.

ואז, באמצע הריקוד הדמיוני, היא פשוט ירדה על הברכיים. העבירה יד על המכנסיים שלי, הרימה גבה ואמרה ״אוקיי, אני חייבת לטעום את זה.״ עד היום אני לא בטוח אם זו הייתה מחמאה או תוכנית עבודה, אבל לא היה לי זמן לחשוב. היא ידעה בדיוק מה היא עושה, ואני ידעתי רק דבר אחד: גיא, אני מצטער על כל הפעמים שגלגלתי עיניים.

אחרי כמה דקות הרמתי אותה בעדינות, כי גם אני רציתי להשתתף בחגיגה. השכבתי אותה על המיטה, ירדתי למטה והשקעתי את כל המרץ שלי. לפי הקולות שהיא השמיעה, השכנים קיבלו הצגה קולית מלאה. כשנכנסתי אליה סוף סוף, ניסיתי להיזכר בכל הטיפים של גיא, ובסוף פשוט שכחתי אותם והקשבתי לה. לאט, מהר, לאט. היא הסתובבה, ביקשה ״מאחורה״, ואני, בתור ג׳נטלמן, נעניתי. גמרנו כמעט יחד, היא בצעקה ואני באנחה של בן אדם שגילה את אמריקה.

היא צנחה לידי על הכרית, מתנשמת, ואמרה ״אתה בטוח שזו פעם ראשונה שלך?״ אמרתי לה שאין לי מושג על מה היא מדברת, אבל הלב שלי דפק כמו אחרי אימון כושר.

אחר כך שכבנו, עישנו סיגריה אחת לשניים ונשפכנו מצחוק. ״נו?״ היא שאלה. ״נערות ליווי זה דבר מדהים,״ אמרתי בפרצוף הכי רציני שהצלחתי. היא ליוותה אותי לדלת, ואני יצאתי לרחוב עם חיוך מטופש. בדרך הביתה כבר שלחתי לגיא הודעה: ״אני חייב לך בירה.״ ואז עוד אחת: ״ואת המספר שלה אני לא משתף.״