איך הפכתי בטעות למלכה עם שוט: הסיפור של שני

בוקר טוב לכל הגברים החתיכים שקוראים את זה עם קפה ביד אחת וטלפון ביד השנייה.

ברור שלא אכתוב פה את השם האמיתי שלי, אז בואו נסכים על שני. פעם הייתי בחורה טובה מבית טוב, כזו שמתקשרת לסבתא בכל יום שישי. אחר כך החיים עשו פניית פרסה, ועכשיו אני נערת ליווי, עם כל מה שמשתמע. אני יודעת, זה לא בדיוק המקצוע שמספרים עליו בפגישת מחזור. אבל דווקא בגלל זה אני בררנית ברמות. אצלי לא כל מי שמתקשר מקבל תור.

יש לי צ'ק ליסט. סעיף ראשון: הגבר חייב להיות בוגר, ואני בודקת את זה מראש בלי פשרות. סעיף שני: שיחת היכרות. אני מקשיבה אם הוא מנומס, אם הוא נורמלי, אם הוא לא נשמע כמו מישהו שיש לו תיק במשטרה או ששואל בכמה זה אם הוא מביא את הנס קפה שלו. אני מעדיפה גברים עם כיס עמוק, שלוקחים יותר משעה, שחוזרים כמו לקוחות קבועים בבית קפה, ושמשאירים טיפ שגורם לי לחייך כל הדרך הביתה.

וצימרים? מלונות? הבית שלו? לא ולא. במלון תמיד יש פקיד קבלה שמסתכל עליך כאילו הוא יודע הכל, ובצימר יש בעל צימר שמתעניין מדי בשעת הצ'ק אאוט. אחרי מחקר מקיף, הגעתי למסקנה שדירות דיסקרטיות הן הפתרון. הן נראות כמו כל דירה רגילה בבניין, יש חנייה נפרדת, ואף אחד לא שם לב לכלום. אני עובדת בכמה כאלה, מכירה אותן בעל פה, ואפילו את השכנה מהקומה השנייה שתמיד מציעה לי עוגיות.

אז אחרי שסיפרתי לכם את כל תקנון העבודה שלי, הנה הסיפור. יום אחד מתקשר בחור, בערך בן שלושים וחמש, עם קול של מישהו שהולך לראיון עבודה ראשון. היה ברור שעבר המון זמן מאז הדייט האחרון שלו. ואז מתחילות השאלות. לא מה אני מציעה, אלא מה הוא צריך לעשות. איך להתנהג אליי, מה ללבוש, האם להתגלח, האם להתקלח פעמיים. ובסוף, בקול הכי מנומס ששמעתי בחיים, הוא שואל: את מוכנה להיות המלכה שלי ולתת לי הוראות?

אוקיי. הבנתי. פטיש שליטה. פעם הייתי מנתקת בנימוס, אבל הפעם משהו בי אמר: למה לא, בעצם? סיכמנו גבולות ומילת עצירה, כמו שני אנשים רציניים. הלכתי לחנות מיוחדת וקניתי שוט ואזיקים. המוכרת שאלה אם זה מתנה. אמרתי שכן, לעצמי.

כשהוא הגיע, נכנסתי לדמות של מפקדת קשוחה בטירונות. הוריתי לו לחלוץ נעליים, לשבת, לקום, לשבת שוב. הוא עשה הכל ובשמחה, כאילו חיכה לזה כל החיים. בשלב מסוים ביקשתי שיגיד לי תודה על כל פקודה, והוא עשה את זה בכזו רצינות שכמעט פרצתי בצחוק. כמעט. מלכה לא צוחקת באמצע טקס. אני חייבת להודות: זה היה מטורף, מצחיק ומדליק בבת אחת. ומאז? יש לי לא מעט ערבים כאלה, ואני כבר מחזיקה את השוט במקום של כבוד בארון.