איך כמעט נפגשתי עם נערת ליווי (ובחרתי בעוגת גבינה)

היי לכולם, אני עמית, ואני כאן כדי לספר לכם סיפור שבו, ספוילר, לא קורה סקס. כן, אני יודע, זה אתר של סיפורי סקס, אבל תישארו איתי, יש פה משהו. במשך שנים הייתי בטוח שמערכות יחסים הן כמו הרכבה של רהיט שבדי: כולם מצליחים חוץ ממני, ותמיד נשאר לי בורג אחד מיותר ביד. אז התחלתי לפנטז על נערת ליווי. בלי ציפיות, בלי "אז מה אנחנו?", בלי לחץ של דייט שני.

הפנטזיה נשארה פנטזיה הרבה זמן. גללתי, קראתי, סגרתי. אני גולל מקצועי, אפשר לתת לי תעודה. ורק בשנה שעברה סוף סוף עשיתי משהו, ובסך הכול נפגשתי עם שתיים. לא קרה כלום עם אף אחת מהן. הפגישה השנייה כבר הייתה רצינית, כמעט "זה קורה", ועליה הסיפור. ודבר אחד למדתי משתיהן: כל אחת היא עולם אחר. אחת מצחיקה, אחת חושבת יותר מדי, ואחת מדברת בלי הפסקה.

לפני הפגישה התכתבנו. הרבה. יותר מדי. אני שלחתי פסקאות שלמות, והיא ענתה באימוג'י של קריצה. והפגישה עצמה? ישבנו בבית קפה ודיברנו כמו שני חברים מהצבא שנפגשים אחרי עשר שנים. סיפרתי לה דברים שאפילו לפסיכולוגית שלי לא סיפרתי, ולמה? כי היא שאלה יפה. ובינתיים הייתי בטוח שכל העולם מסתכל עלינו: האיש בשולחן הסמוך, הזוג עם העגלה, המלצרית שהחזיקה את התפריט שנייה יותר מדי. כולם ידעו, ככה הרגשתי. כנראה אף אחד לא ידע כלום ולא היה אכפת לו.

היא הייתה מעניינת, באמת. עם כמה הרגלים שגרמו לי לרצות לצעוק לתוך כרית, כמו לבדוק את הטלפון באמצע משפט שלי. אבל היא גם הייתה כנה עד הסוף. היו רגעים שראיתי משהו כהה מאחורי החיוך, דברים שהיא אפילו לא ידעה שהיא מראה. ולצד זה הייתה בה אנרגיה מינית בלי שום בלמים, כזאת שבן אדם עם הניסיון שלי, כלומר כמעט אפס עגול, פשוט לא יודע מה לעשות איתה. זה היה כמו לקבל מפתחות של פרארי כשרק עכשיו עברת טסט.

ככל שהזמן עבר, נהייתי יותר ויותר לחוץ, והחולצה שלי התחילה להודות בזה. ואז, כשנשארה חצי שעה, היא הציעה ממש בפשטות שנעלה אליה. ואני? אמרתי "לא, תודה, באמת, אולי", כמו מישהו שמסרב לקינוח שני במסעדה ואז מסתכל עליו כל הערב. היא רק חייכה ואמרה שאולי פעם אחרת. אני עדיין לא יודע אם תהיה פעם אחרת.

אז מה יצא לי מכל זה, חוץ מחשבון של שני קפוצ'ינו ועוגת גבינה? יצא לי מבט אחר. על הנשים האלה, עליה ועל הראשונה. יש להן פגמים, כמו לכולנו, והשקפות עולם שלא תמיד דומות לשלי. לחלקן יש קעקועים על הידיים, ולחלקן יש קעקועים מבפנים, מהעבר. ובכל זאת הן מחזיקות חזק במשהו שנותן לחיים שלהן טעם. ובעיניי, יש להן לב טוב. קצת עקום אולי, אבל טוב.