איש עסקים, נערת ליווי ודירה ברמת גן: סיפור שלא הלך לפי התסריט
תכירו את שגיא. ארבעים ואחת, מנכ"ל של חברת שיווק, נשוי לטל, אבא לשניים, רכב חברה, מנוי לחדר כושר שהוא משלם עליו בנאמנות ולא מגיע אליו. בקיצור, הגבר שכל אמא בפולין הייתה רוצה לבת שלה. אז מה הבעיה? הבעיה היא שבתוך כל השלמות הזאת, שגיא הרגיש משועמם עד מוות. לא אומלל, חלילה, פשוט כאילו מישהו הוריד לו את הווליום של החיים לאפס.
הקליק המסוכן
זה קרה ביום שלישי בלילה, כי כמובן שזה קרה ביום שלישי בלילה. שגיא גלל בטלפון, נתקל בפרסומת שלא היה אמור לראות, ומצא את עצמו באתר ליווי. הוא סגר. הוא פתח. הוא סגר שוב. הוא פתח שוב ואמר לעצמו שהוא רק מסתכל, כמו שאומרים בחנות רהיטים לפני שקונים ספה בשלושה תשלומים.
עשרים דקות אחר כך כבר הייתה לו פגישה עם נערת ליווי בשם דנה, וכתובת של דירה דיסקרטית ברמת גן. כל הנסיעה הוא שמע ברדיו שירים על בגידות, וכל פעם החליף תחנה. היקום, כנראה, ניסה להגיד לו משהו.
הדירה
הדירה הייתה הרבה יותר נחמדה ממה שדמיין. לא וילונות אדומים ולא מראות על התקרה, אלא סלון קטן ומטופח, נרות ריחניים ומוזיקה שקטה. דנה פתחה את הדלת בג'ינס וחולצה לבנה, וזה איכשהו היה סקסי פי עשר מכל מה שהוא ציפה לו. היא חייכה אליו חיוך של מי שכבר ראתה הכול, ובכל זאת לא איבדה את הסקרנות.
"אתה נראה כמו מישהו שהרגע ברח מישיבת דירקטוריון," היא אמרה. "שב, תנשום." הוא ישב. הוא נשם. היא מזגה לו יין. ואז, בלי שהוא שם לב איך, הוא התחיל לדבר. על השעמום, על השיחות עם טל שהפכו לרשימת קניות, על התחושה שהוא חי על טייס אוטומטי.
דנה הקשיבה, צחקה במקומות הנכונים, ופעם אחת אמרה משהו כל כך חכם שהוא שקל לשלם לה גם על ייעוץ. ואז היא התקרבה, נישקה אותו, ופתאום כל הפטפוט נגמר. מה שקרה בחדר השינה היה חם, מצחיק לפעמים, ומלא תשוקה. הוא שכח לרגע מהמשכנתא, מהבוס ומהעולם כולו, ונזכר איך זה מרגיש כשמישהי באמת רוצה אותך באותו רגע.
והצד של דנה
מסתבר שגם לדנה הערב הזה היה קצת אחר. היא בתחום כבר כמה שנים ויודעת להפריד בין העבודה לחיים. רוב הלקוחות, היא תספר לכם, מגיעים בשביל דבר אחד ולא אומרים יותר משלושה משפטים. שגיא דיבר שלוש שעות. בשלב מסוים היא אפילו הכינה לשניהם תה, כי היין כבר נגמר והשיחה ממש לא.
משהו בכנות שלו, בפגיעות, גרם לה להרגיש שהיא לא רק מספקת שירות אלא ממש עוזרת למישהו. היא חשבה על זה כל הדרך הביתה, ואפילו כתבה על זה ביומן, שזה דבר שהיא לא עשתה מאז הצבא.
הבוקר שאחרי, או: המצפון מתעורר מוקדם
בשש וחצי בבוקר שגיא התעורר, הסתכל על התקרה, ונבהל. כל האשמה של העולם נחתה עליו בבת אחת, כמו חשבון חשמל בחורף. דנה, שראתה את זה קורה, התיישבה לידו ואמרה לו בעדינות שהם שני מבוגרים, ששניהם הסכימו, ושהוא לא צריך להלקות את עצמו. הם נפרדו בחיבוק, ושניהם ידעו שזה היה חד פעמי.
היא עוד הוסיפה, בחצי חיוך, שאם הוא כבר מרגיש אשם, שלפחות יקנה לטל פרחים, ושלא יספר לה מאיפה. שגיא צחק בפעם הראשונה באותו בוקר, צחוק עייף ומבולבל, ויצא אל הרחוב השקט עם השמש שעלתה מעל הבניינים.
השבועות הבאים לא היו קלים. שגיא הסתובב עם מצפון כבד כמו תיק גב של טירונות. בסוף הוא עשה את הדבר הכי לא צפוי: הלך לטיפול. שם, בין קופסת טישו לכורסה, הוא הבין שהלילה ברמת גן היה בעצם צעקה של משהו שהוא הדחיק שנים, הצורך להרגיש קרוב למישהו. הוא למד לסלוח לעצמו, והתחיל לדבר באמת עם האנשים שחשובים לו.
ומה המוסר השכל? אין. זה סיפור, לא שיעור באזרחות. אבל אם יש משהו שאפשר לקחת ממנו, זה שגם מאחורי הדלת הכי דיסקרטית, מה שאנשים מחפשים הוא לפעמים לא רק סקס, אלא מישהו שיקשיב.
הוסיפו חוות דעת