אצל ליאור לא מדברים

יש לי חברה שאומרת שאת ליאור אי אפשר לשכוח. לא בגלל שהיא יפה (היא כן, בצורה מרגיזה), אלא בגלל האווירה. היא נכנסת לחדר ופתאום כולם מדברים בשקט, כמו בספרייה, רק עם יותר זיעה. החיוך הקטן שלה בצד הפה אומר בערך: ״אני יודעת מה אתה רוצה. ואני עוד לא החלטתי אם לתת לך.״

הממלכה שלה נמצאת בקומה שלישית, בבניין רגיל לגמרי ברחוב צדדי בחולון, כזה עם תיבות דואר חלודות ושכנה שתמיד מקלפת תפוזים במדרגות. אבל מאחורי הדלת? דירה דיסקרטית בחולון שנראית כמו סט צילומים: אור עמום, ריח של יסמין ועור, ומיטה שגדולה יותר מכמה דירות שאני מכירה בתל אביב.

ליאור לא מפרסמת. אין מודעה, אין אינסטגרם, אין ״לחצו כאן״. רק גברים שמספרים לגברים אחרים, בלחישה, בחדר כושר או בהפסקת סיגריה. והיא מאוד בררנית. לא כל אחד מקבל כתובת. וכשאתה כן נכנס? אתה בחוקים שלה.

עמית הגיע בשמונה בערב. עורך דין מתל אביב, חליפה מחויטת, נעליים מבריקות, וגישה של מי שרגיל להגיד ״התנגדות״ ולקבל ״מתקבלת״. כל זה החזיק עד שליאור פתחה את הדלת בחלוק משי שחור, ומתחתיו – נגיד שהחלוק עבד קשה. היא הושיבה אותו רגע על הספה, שאלה מה מתאים לו ומה לא, וקבעה איתו מילת עצירה (״אבוקדו״, כי למה לא). ואז אמרה: ״תתפשט, תחכה לי במיטה.״

הוא ציית בזמן שיא. ליאור נכנסה אחריו עם כוס יין, לגמה ממנה באיטיות מעצבנת, ולא הציעה לו אפילו טיפה. ואז טיפסה עליו כמו חתולה שהחליטה שהספה עכשיו שלה. ״אצלי אתה לא מדבר,״ אמרה. ״אתה לא מוביל. אתה רק מרגיש.״ הוא הנהן. העורך דין המהולל הנהן כמו ילד טוב.

היא שיחקה בו בידיים, במילים ובגוף. שפתיים על הצוואר, ציפורניים על החזה, קצב שהיא קבעה ושהוא לא העז לשנות. ״אתה אוהב את זה, נכון?״ לחשה לו באוזן. הוא אהב. מאוד. ובכל פעם שהיה קרוב מדי, היא פשוט קמה, נשענה על הקיר וחייכה. ״רק כשאני אומרת, מותק.״

שעה. שעה שלמה של עוד קצת ועוד לא. בסוף היא קשרה את ידיו לראש המיטה בצעיף משי, בדקה שהוא בסדר, ולחשה לו דברים שאני לא אכתוב פה כי סבתא שלי קוראת את האתר הזה. ורק אז, כשהיה כבר כמעט מתחנן, היא נתנה לו. והוא התפרק כמו סופה בחורף, רועד ומאושר.

אחר כך היא התירה את הצעיף, הגישה לו כוס מים (את היין, כמובן, שמרה לעצמה) ושאלה איך הוא מרגיש. הוא ענה במילה אחת: ״וואו.״ מעורך דין, זה נאום שלם.

הם לא החליפו טלפונים. היא סגרה אחריו את הדלת, נשמה עמוק וחייכה לעצמה. עוד ערב, עוד גבר שנכנס עם אגו בגודל של מגדל עזריאלי ויצא כמו גור חתולים. בחולון, ליאור היא המלכה. כל השאר רק מבקרים.