אשתי, הבלש והדירה הסודית

בואו נתחיל מהחלק הפחות מחמיא: נטלי התחתנה איתי בשביל הכסף. אני יודע, אתם בשוק. גבר מבוגר ממנה בעשרים ושבע שנה, עם תיק מניות שמן, פנטהאוז במגדל נוצץ בתל אביב, אוטו שעושה רעש של מטוס ויאכטה שאני בכלל לא יודע לתפעל. היא, מצד שני, גדלה בדירה קטנה באשדוד, הבת של עולים חדשים, שההורים שלה צעירים ממני. ארוחות שישי אצלם היו חוויה מביכה במיוחד, בעיקר כשאבא שלה קרא לי "אחי".

אבל אני, מה לעשות, אהבתי להשוויץ. בכל אירוע הייתי מבקש: "נטלי, את חצאית העור והעקבים, בבקשה," ואז נהנה לראות את כל החברים שלי מפילים את הלסת לתוך הכוסות. בעלים נורמליים מקנאים. אני הייתי בעל לא נורמלי. אני רציתי שיקנאו בי.

ואז נטלי התחילה להיעלם. כל פעם תירוץ חדש: אמא שלה חולה, סבתא שלה חולה, ובשלב מסוים נדמה היה לי שכל המשפחה המורחבת שלה עוברת מגפה. שכרתי בלש פרטי. הוא חזר עם דוח מסודר: היא באמת אצל אמא וסבתא. היה לו מבט של כלב שאכל לך את הכריך. לא האמנתי לו לרגע, ובכל זאת שילמתי לו, כי ככה מתנהגים אנשים מנומסים.

אז הפכתי לבלש בעצמי, עם משקפי שמש ועיתון, ממש כמו בסרטים, רק פחות מוצלח. גיליתי שפעמיים ביום היא נכנסת לבניין ברחוב מרכזי בעיר. יום אחד התגנבתי לחלון, הרמתי את הטלפון וצילמתי.

אגב, תנו לי לספר לכם כמה מעייף זה לעקוב אחרי מישהו. ישבתי באוטו שעות, אכלתי בורקס קר, ניסיתי לא להירדם, ופעם אחת כמעט נעצרתי על ידי פקח חניה שחשב שאני חשוד בגניבת רכב. בעשרים שנה בבורסה מעולם לא הייתי כל כך לחוץ. כשסוף סוף ראיתי אותה נכנסת, הלב שלי עשה סלטה, והבורקס נפל לי על המכנסיים.

ומה התגלה? לאשתי הייתה דירה דיסקרטית. דירה סודית לגמרי, שבה היא אירחה את החברים שלי, כן, אותם אלה שריירו עליה בכל מסיבה, ולקחה מהם סכומים שהיו מביכים כל יועץ השקעות. ובתוך כל החגיגה, תנחשו את מי עוד ראיתי שם? נכון. את הבלש. אז לפחות הבנתי מאיפה הגיע הדוח הקצר שלו.

פרצתי פנימה כמו שוטר בסדרה טורקית, בדיוק כשאחד הקולגות שלי סיים לשלם, עם חיוך של מי שקיבל הטבה מכרטיס האשראי. כשהוא ראה אותי הוא כמעט התעלף. רציתי לתת לו אגרוף, אבל הוא היה כל כך חיוור שחששתי שהוא יתמוטט לבד.

נטלי? רגועה כמו מורה ליוגה. "למה את עושה את זה?" צעקתי. "מה חסר לך בבית?"

והיא, בלי למצמץ, ענתה:

"אני חוסכת. ליום שבו אוכל סוף סוף לעזוב אותך."

כן. זה כאב יותר מכל ירידה בבורסה.

ומה עשיתי אחר כך? מה שכל גבר מבוגר ונבון עושה במצב כזה: הלכתי הביתה, מזגתי כוס וויסקי והתקשרתי לעורך הדין. מסתבר שגם הוא מכיר את הדירה.