באתי להפגין, יצאתי עם חשבון

״אוי, אמא׳לה,״ נאנח אלון, וזה כנראה לא המשפט הכי רומנטי שנאמר אי פעם במיטה, אבל ברגע ההוא זה מה שהיה לו. מור רכבה עליו כמו מישהי שמנסה לשבור שיא בתחרות רודאו, התלתלים שלה עפים לכל עבר, והוא, שתמיד התגאה בסבלנות שלו, החזיק מעמד בערך כמו שקית במבה במסיבת יום הולדת של ילדים. כלומר, לא הרבה.

רק שתבינו את ההקשר: אלון הלך להפגנה. כן, הפגנה. של אגודת הסטודנטים, נגד יוקר המחיה. הוא הגיע בעיקר כי חבר אמר שיהיו שם בירות זולות. ואז ראה אותה. קטנה, תלתלים, שלט מקרטון שכתוב עליו ״קוטג׳ זה לא מותרות!״ וקול שיכול היה לפוצץ זכוכית. הוא התאהב בשלט. אחר כך בתלתלים. אחר כך בה. עד הערב הם כבר היו אצלו, והוא לא זכר בדיוק איך. גם את השם שלה הוא שכח לשאול. בסדר, הוא היה עסוק.

אחרי כמה שעות, כשהם סוף סוף נחו, הוא הסתובב אליה. ״רגע, איך קוראים לך בכלל?״ היא צחקה. ״מור.״ ״אלון.״ ״אני יודעת, צעקת את זה לעצמך באמצע.״ הוא העדיף לא להגיב. היא סיפרה לו על התואר בפסיכולוגיה, על מבחנים, על מרצה אחד שמדבר כמו נטפליקס על מהירות כפולה. ״ואיך את מספיקה גם לעבוד?״ הוא שאל.

״בעיקר מלגות,״ היא אמרה. ״וגם משהו אחר.״

״אני נערת ליווי,״ היא אמרה, באותו טון שבו אומרים ״אני בריסטה.״

אלון השתנק. ממש השתנק, עם שיעול והכול. היא פרצה בצחוק מתגלגל, וזה, באופן מוזר, רק הדליק אותו עוד יותר. הוא התהפך מעליה, והיא פתחה את הרגליים בחיוך של מישהי שמחזיקה את כל הקלפים. ״רק שתדע,״ היא לחשה, ״את הסיבוב הזה אתה משלם.״

״יש הנחת סטודנט?״

״תלוי בביצועים.״

אז הוא השתדל. באמת השתדל. הוא נכנס אליה בלי לחשוב פעמיים, ואז, בהחלטה ספונטנית, הפך אותה על הבטן. היא הרימה את הישבן, הציצה אליו מעבר לכתף ואמרה ״אתה שואל או מנחש?״ ״שואל!״ ״אז כן.״ ובזהירות, כמו מישהו שמרכיב רהיט מאיקאה בלי הוראות, הוא נכנס מאחור, והפעם זה היה תורה להגיד ״אוי, אמא׳לה.״

הוא אחז בתלתלים שלה, היא גנחה, והוא הבין שאת ההפגנה הבאה הוא בשום אופן לא מפספס. בסוף הוא חזר אליה מלפנים, הגביר, ״אני גומר!״ הוא הודיע, כאילו מישהו ביקש עדכון, והיא הצטרפה אליו בצעקה ארוכה שבטח נשמעה עד העירייה.

בשלב מסוים השכן מלמעלה דפק על הרצפה. מור ואלון קפאו לשנייה, הסתכלו אחד על השני, ופרצו בצחוק כזה שהוא כמעט איבד את הריכוז. כמעט. ״תמשיך,״ היא לחשה, ״הוא סתם מקנא.״ והוא המשיך, בצייתנות של סטודנט שנה ראשונה מול מרצה קשוחה.

בדיעבד, הוא חשב, זו הייתה ההפגנה הכי מוצלחת שהשתתף בה אי פעם.

אחר כך שכבו מתנשמים. ״נו,״ הוא שאל, ״קיבלתי הנחה?״ מור חייכה. ״עשרה אחוז. ועל ההפגנה הבאה, אתה מביא את השלטים.״