גולדסטאר, תלתלים ויציאה מהארון

תמונת מצב: יום חמישי בערב, פאב שכונתי בגבעתיים, ואני יושב מול כוס גולדסטאר שהתחממה מזמן ומנהל איתה שיחת עומק. היא לא עונה, אבל לפחות היא לא שופטת. אני נשוי כבר כמעט עשר שנים לדנה, אישה מקסימה, חכמה ויפה, שמגיע לה בעל שבאמת נמשך אליה. כי, ובכן, אני הומו. רק שאף אחד לא יודע את זה, כולל, ברוב הימים, אני עצמי.

איך התחתנתי עם דנה? פשוט מאוד. אבא של דנה הוא השותף של אבא שלי, ובעולם שלהם זה נחשב לרומנטיקה. ואבא שלי, אוי, אבא שלי. בפייסבוק הוא ליברל גדול, משתף פוסטים על שוויון ותורם לכל עמותה שמזמינה אותו לגאלה. בארוחת שישי, אחרי כוס יין שנייה, הוא כבר מסביר למה הומואים הם ״קלקול של הטבע״. ותמיד, אבל תמיד, באמצע הנאום, הוא מסתכל עליי. כאילו יש לו מכ״ם. ואני מתעניין פתאום מאוד בסלט.

בדיוק כשהבירה ואני הגענו לשלב הווידויים, מישהו הניח לי יד על הכתף. הרמתי את הראש וכמעט הפלתי את הכוס. מולי עמד בחור שנראה כאילו ברח מקמפיין של בושם, תלתלים בלונדיניים, עיניים כחולות ממש, וחיוך שגרם לי לשכוח שיש לי טבעת על האצבע. ״מקום פנוי?״ שאל. ״אם אתה שואל, כנראה שכן,״ עניתי, והוא צחק והתיישב. קראו לו רן, ובין שאר הדברים, כך סיפר בטבעיות של מי שמדבר על עבודה בהייטק, הוא עובד כגייז לאירוח. ״ההתמחות שלי,״ קרץ, ״זה גברים שעוד לא יצאו מהארון.״ אני הייתי בדיוק קהל היעד.

איך הגענו לדירה שלו? אין לי מושג, אולי עפנו. מה שאני כן זוכר זה שבתוך דקה הייתי בזרועות שלו, רועד מהתרגשות כמו מתמודד בגמר של ריאליטי, והוא נישק אותי בכל מקום שאפשר ובכמה מקומות שלא ידעתי שאפשר. כשהוא ירד עליי, האצבעות שלי נתפסו בתלתלים שלו והראש שלי פשוט יצא לחופשה. ובין לבין הוא דיבר. אמר לי שאני בסדר. שאני מותר. מסתבר שזה מה שהייתי צריך לשמוע.

כשנכנסתי אליו, משהו בי נשבר, במובן הטוב. בכיתי, צחקתי ונעתי בו כמו משוגע, ושוב, ושוב, עד שלא נשאר בי אוויר. בשלב מסוים הוא שאל אם גם אני רוצה לנסות את הצד השני, ואני אמרתי כן לפני שהספקתי לפחד. אחרי השנייה הראשונה של ״וואו, אוקיי״, הרגשתי שזה בדיוק המקום שבו הייתי אמור להיות כל הזמן הזה.

שבועיים אחר כך, בארוחת שישי, אבא שלי התחיל את הנאום הקבוע. הפעם לא הסתכלתי על הסלט. הסתכלתי עליו ואמרתי: ״אבא, אני הומו.״ השקט שירד על השולחן היה כל כך עמוק שאפשר היה לשמוע את הקוסקוס מתקרר. הנישואים לדנה נגמרו כמעט מיד, בכבוד ובחיבוק, והיום היא החברה הכי טובה שלי, זו שמסדרת לי דייטים. זה אולי הסיפור האירוטי הכי שווה שיש לי, כי הוא נגמר בחופש.