דורון, אנה והספסל בגן העצמאות

דורון היה בן שלושים, רואה חשבון, הבחור שתמיד יודע איפה הקבלה מלפני שלוש שנים. החיים שלו היו מסודרים כמו אקסל. ואז נכנסה אנה ופירקה לו את כל העמודות. אנה הייתה נערת ליווי, עם שיער שחור ארוך ועיניים כחולות כאלה שגורמות לך לשכוח באמצע משפט מה רצית להגיד. דורון הגיע אליה בשביל ערב אחד, ובסוף הערב גילה שהוא כבר לא ממש רוצה ללכת הביתה.

מאז הם נפגשו כמעט כל שבוע. בערבים, כשירושלים נדלקה באורות והרחובות התמלאו באנשים, הם טיילו יד ביד, אכלו גלידה במדרחוב והתווכחו על הטעם הכי טוב. אנה טענה פיסטוק. דורון טען שהיא טועה. הם דיברו על חלומות, על אהבה, ועל למה אנשים מכניסים אננס לפיצה. זה היה הכי קרוב לאושר שדורון הרגיש אי פעם. אפילו הדוחות הרבעוניים פתאום נראו לו פחות משעממים.

רק בעיה אחת קטנה, או בעצם לא כל כך קטנה. ברגעים האינטימיים, דווקא כשהכול היה מושלם, הגוף של דורון החליט לפעמים לצאת להפסקת קפה. וכמה שהוא ניסה לא לחשוב על זה, ככה זה רק החמיר. הוא התחיל להתחמק, להמציא שהוא עייף, שיש לו כאב ראש. נשמע מוכר? אצל דורון זה הפך לסרט.

אחרי כמה לילות של התהפכות במיטה, דורון החליט שמספיק. הוא קבע תור לרופא, ישב מולו עם אוזניים אדומות כמו עגבנייה, ואמר את זה. הרופא, מסתבר, שמע את זה כבר אלף פעם. הוא הסביר שזה קורה להמון גברים, דיבר איתו על תרופה מתאימה ועל איך להשתמש בה נכון ובבטחה, ושלח אותו הביתה עם מרשם וחיוך. דורון יצא מהקליניקה וכמעט קפץ.

באותו ערב הוא לקח את אנה לגן העצמאות. הירח היה מלא, הכוכבים במקום, ודורון מגמגם. ממש מגמגם. בסוף הוא פשוט שפך הכול. על הפחד, על הבושה, על הרופא, ועל כמה שהוא רוצה שזה יעבוד ביניהם.

אנה הסתכלה עליו רגע ארוך, ואז פרצה בצחוק. לא צחוק מעליב, צחוק של הקלה. ״זה מה שהטריד אותך כל השבוע? חשבתי שאתה רוצה להיפרד!״ היא תפסה לו את הפנים בשתי הידיים. ״אני איתך, דורון. בלי תנאים. מה שחשוב לי זה שנהיה ביחד ונהיה שמחים. כל השאר זה פרטים.״

הם התנשקו על הספסל עד ששומר עבר והשתעל במשמעות. אחר כך, בדירה שלה, דורון גילה שכשלא לוחצים, הכול מסתדר. אנה נישקה אותו לאט, צחקה כשהוא נתקע עם השרוול של החולצה, ומשכה אותו למיטה בלי שום מבחנים. באותו לילה הגוף שלו נזכר בדיוק מה הוא אמור לעשות, ועשה את זה מצוין, פעמיים. בבוקר אנה הודיעה שהיא מוותרת על הוויכוח על הפיסטוק. כמעט.

והם הבינו את מה שזוגות טובים מבינים בסוף: שאהבה גדולה יותר מכל פחד, ושהכוח מגיע מהאמון. ויחד, הם היו מוכנים לפרק עוד כמה עמודות באקסל.