דנה מספרת: החיים הכפולים של נערת ליווי

גוד איבנינג, ליידיז אנד ג׳נטלמן! מה נשמע? הכול צ׳יל? אני דנה, ואני נערת ליווי. כן, כן, אחת מאלה. לפני שאתם מרימים גבה, תנו לי לספר לכם משהו: החיים שלנו הם לא קליפ של ראפר וגם לא דרמה טורקית. יש ימים טובים ויש ימים פחות, ובסוף זה מלמד אותך להיות חכמה, קשובה וחברה טובה במיוחד.

עם השנים הפכתי לדוקטור לגברים, בלי תואר רשמי. אני יודעת מה הם אוהבים לפני שהם יודעים בעצמם. בקיץ האחרון, כשניסיתי דייטים רגילים, זה היה כמו לשחק שחמט מול מתחילים. הבעיה? כל הידע הזה שבר לי את החשק לזוגיות. פתאום שאלתי את עצמי לאן כל זה הולך, והאם העבר הזה ידביק אותי כמו מסטיק לנעל.

כשחזרתי לאוניברסיטה סיפרתי במשפחה שאני עובדת כמאמנת כושר בקמפוס. מאמנת! אני, שרצה רק לאוטובוס. הם שמחו שהם יכולים להפסיק לשלוח לי כסף, ואני שמחתי עוד יותר, כי יש גבול לכמה אפשר לחלוב את המשפחה בגיל הזה. בפועל, לקוח אחד שהזמין סוף שבוע שלם השאיר לי כמה אלפי שקלים. לא סיפרתי לאף אחד. לא כי אני מתביישת עד הסוף, אלא כי איך בדיוק מתחילים שיחה כזו בארוחת שישי?

החלפתי תואר למדעי המחשב, והוספתי הוראה, ליתר ביטחון. תמיד טוב שיש תוכנית ב׳, גם אם אין לי מושג מה יגידו בחדר המורים אם יגלו. בינתיים עבדתי מחמישי בערב עד מוצאי שבת, עם גבר אחד ולפעמים עד שלושה בסוף שבוע. רובם היו אנשים עם כסף, כי בואו נודה, אני לא זולה.

רוצים לדעת איך נראה סוף שבוע שלי? מקלחת, שמלה שחורה, איפור שלקח ארבעים דקות, ואז מונית למלון. לפעמים הלקוח רוצה ארוחה מפוארת לפני, לפעמים הוא רוצה רק לדבר על הבוס שלו שלוש שעות. כן, שלוש שעות. אני יודעת יותר על חברות הייטק בהרצליה מאשר העובדים שלהן. והשאר? נו, זה כבר חומר לסיפורי סקס, לא לבלוג הזה.

היה לי פעם לקוח שהגיע עם פרחים ועם מחברת. מחברת! הוא רשם בה שאלות שרצה לשאול אותי על החיים. בסוף הוא כמעט לא נגע בי, רק ביקש חיבוק ארוך, ושילם כאילו עברנו את כל הקאמה סוטרה. יצאתי משם בהלם, עם הלב קצת רך מדי.

ועכשיו החלק הפחות מצחיק. רוב הלקוחות שלי פחדו להזדקן. הרבה מהם חיו עם נשים שהפסיקו להסתכל עליהם. הם עדיין הלכו לחדר כושר וצבעו את השיער, אבל הגיל, נו, הוא לא מתרשם ממאמצים. לפעמים הלב שלי נצבט, ואני רק חייכתי, כי זה חלק מהעבודה.

הרגשתי כמה הם בודדים. כולנו מסתובבים עם פרצוף לציבור, וגם אני, כנראה שפספסתי קריירה בתיאטרון. ניסיתי לתת להם רגע של שמחה ולקבל על זה כסף טוב. אם הצלחתי לשמח לפחות חצי מהם, אז תרשמו אותי לגן עדן, שורה ראשונה, ליד המזגן.