הבמאי, הכרטיס והיין הזול

יש הצעות שמקבלים בחיים ויש הצעות שמקבלים רק בסרטים. ההצעה שעומרי הביא איתו הייתה, איך לומר, משתי הקטגוריות גם יחד: הוא רצה לעשות סרט על שלושתן. עומרי, שלושים ושלוש, זקן של שבוע ונעלי סניקרס שראו ימים טובים יותר, עמד בפתח הדירה והסביר שהוא מצלם סדרה תיעודית לפלטפורמת סטרימינג מוכרת, משהו על הצד האזרחי של המלחמה, על אנשים שאף אחד לא טורח לראיין.

"אני לא בעניין של דרמה זולה," הוא הבטיח, ובקושי הצליח להסתיר כמה הוא נבוך. "אני בעניין של אמת. ואתן, תסלחו לי, הזזתן לי משהו בפנים." קרן הרימה גבה אחת, טכניקה שהיא שכללה במשך שנים מול גברים שמנסים למכור לה סיפורים. "ואיפה בדיוק נכנסים הרייטינג והגב שלנו בתוכנית העסקית?" עומרי צחק, קצת בלחץ, ואמר שהן יספרו מה שבא להן, ושכל אחת תחליט כמה היא חושפת. הוא השאיר כרטיס ביקור מקופל בפינה, ונעלם במדרגות לפני שמישהי תספיק לזרוק עליו כרית.

באותו ערב התקיימה בסלון ישיבת הנהלה דחופה. הילה, הדאגנית הרשמית של הבית, פתחה בנאום. "ואם זה ירדוף אותנו? ואם מתישהו מישהו יגיד: רגע, זו לא הבחורה מהסרט?" קרן, שתמיד פתרה משברים בעזרת אלכוהול בתקציב נמוך, שלפה מהמקרר בקבוק יין שעלה פחות מכריך, מזגה לעצמה, ושתתה כאילו מדובר בתרופה. "די, אני לא יכולה יותר להתחבא מאחורי הווילון," הודיעה. "זה מעיק עליי יותר מכל לקוח עם ריח של אפטרשייב מהשוק."

רוני לא הצביעה בעד ולא נגד. אבל בשתיים בלילה, עם שמיכה על הראש ומחשב על הברכיים, היא הקלידה לגוגל את השאלה הכי גדולה שלה: איך יוצאים מעולם של נערות ליווי בלי לשכוח בדרך מי את.

שלושה ימים אחר כך הן הגיעו לסטודיו קטנטן בדרום העיר, כזה שבו המזגן מרעיש יותר מהמצלמה. להפתעתן, עומרי היה ממש בסדר. הוא לא חפר, לא ניסה לסחוט מהן וידויים עסיסיים, וכמעט לא דיבר. רק הקשיב, הנהן, ומזג להן מים. הוא צילם פיילוט של עשרים דקות, כל אחת בתורה, בלי מייקאפ ובלי פילטרים.

הילה סיפרה על החבר שהבטיח לה עולם ומלואו ונעלם בדיוק כשהגיע החשבון. רוני הודתה שכל זה התחיל בשביל אמא שלה, שבטוחה עד היום שהבת שלה עובדת במוקד שירות לקוחות. וקרן, זו עם הגבה המורמת, הורידה אותה לראשונה ודיברה על אחיה, שנהרג במבצע בעזה כשהיא הייתה בת עשר. "כל הבית התעסק באמא," אמרה בשקט. "אני הייתי הילדה שאף אחד לא שם לב שהיא שם."

ועומרי? הבמאי שבא לחפש אמת קיבל אותה ישר בפרצוף. הוא הוריד את המצלמה, ופשוט התחיל לבכות. מסתבר שגם לבמאים יש לב, רק שבדרך כלל הוא מסתתר מאחורי העדשה. שלושתן הסתכלו זו על זו, ובפעם הראשונה מזה הרבה זמן אף אחת לא ניסתה להיות מצחיקה. קרן הושיטה לו טישו מהתיק, הילה הניחה יד על הכתף שלו, ורוני פשוט צחקה מבעד לדמעות. "טוב," אמרה לבסוף, "נראה לי שקיבלת את הפיילוט שלך."