הג'קוזי, הציפורניים ואני: דוח אירועים

יש ערבים שמתחילים רגיל ונגמרים בסיפור שאתה לא יכול לספר לאמא שלך. זה אחד מהם. מפגש עם אישה שלא הכרתי, בדירה דיסקרטית שהכתובת שלה הגיעה אליי בהודעה קצרה ומסתורית. אמרתי לעצמי: מה כבר יכול לקרות? ובכן, הרבה. מסתבר שהרבה.

פתחתי את הדלת וקיבלתי פנים מענן של אדים. בהתחלה חשבתי שמשהו נשרף. ואז ראיתי אותה, שקועה בג'קוזי כמו מלכה בספא פרטי. "אני רוני," היא אמרה, והרימה יד. ואז ראיתי את הציפורניים. ארוכות, אדומות, מושלמות. יש לי חולשה לזה, אני מודה. חולשה רצינית.

היא סימנה לי לבוא. מעולם לא התפשטתי כל כך מהר, ואני כולל בזה את הפעם שנכנסה לי דבורה לחולצה. נכנסתי למים, והיד שלה כבר טיילה עליי, הציפורניים משרטטות קווים עדינים על החזה. הגוף שלי הגיב כאילו מישהו לחץ על כל הכפתורים ביחד.

החזרתי לה מחמאות בשפת המגע. ליטפתי, נישקתי, טעמתי את הכתף הרטובה שלה. לא היה שום צורך לדבר, וזה טוב, כי לא נראה לי שהייתי מצליח להוציא משפט שלם. ניסיתי פעם אחת, ויצא לי משהו כמו "וואו, זה… מים". היא צחקה, הניחה אצבע על השפתיים שלי ואמרה: "שקט, תהנה." הוראות ברורות, אני אוהב את זה. האדים, הנרות והמוזיקה השקטה עשו את שלהם, ותוך דקה כבר לא הייתי בטוח באיזה יום בשבוע אנחנו נמצאים. מבחינתי, יכולנו להישאר שם עד שהעור שלי יתקמט כמו צימוק, ועוד היה נשאר לי כוח לשיר. לא שרתי, אל דאגה. יש גבול לכמה שאפשר להרוס רגע רומנטי, ואני הייתי קרוב מאוד לגבול הזה. בשלב מסוים היא הסתובבה, נשענה על דופן הג'קוזי ושלחה לי מבט שאפילו אדם בלי שום חוש כיוון היה מבין.

מה שבא אחר כך היה מסיבת מים לכל דבר. פעם לאט, פעם מהר, פעם כך ופעם אחרת, הכול לפי האנחות שלה, שהיו מדריך מצוין. הרגשתי קצת כמו צעצוע מתקדם עם הרבה מצבי הפעלה, ובאמת שלא היה לי שום בעיה עם זה. מישהו צריך לעשות את העבודה הזאת.

אחר כך היא התיישבה עליי והסתכלה לי ישר בעיניים, כל הזמן. אתם יודעים כמה קשה להתרכז כשמישהי מסתכלת עליך ככה? זה כמו מבחן בעל פה, רק הרבה יותר כיף. וכשהיא התיישבה על שפת הג'קוזי, החלטתי שהגיע הזמן להחזיר טובה, ופינקתי אותה עד שהיא נשענה לאחור ושכחה איך קוראים לה.

הסיום היה כמעט מתואם, כאילו תרגלנו את זה. שנינו הגענו לשיא באותו רגע, והמים שנשפכו מהג'קוזי הבטיחו שמישהו יצטרך לנגב את הרצפה. אחר כך הזמנו אוכל, ישבנו עטופים במגבות ואכלנו כמו שני אנשים שעברו טריאתלון.

"נו, מתי שוב?" שאלתי, כשהייתי כבר עם נעל אחת. היא לא אמרה כלום. רק קרצה. אני מפרש את זה כהזמנה רשמית, עם חותמת וחתימה.