הדירה בחולון שאף אחד בבניין לא יודע עליה

אם תשאלו את השכנים, בקומה השלישית בבניין ליד שדרות ירושלים בחולון יש משרד של רואי חשבון. ככה לפחות כתוב על תיבת הדואר. בפועל, מאחורי הדלת יש ספות עור, מיטה ענקית שאפשר ללכת בה לאיבוד, ג'קוזי, ותאורה שמשנה צבעים יותר מהר משמשנים מצב רוח בקבוצת וואטסאפ משפחתית. ויש גם מראות. הרבה מראות. בכל קיר. מי שעיצב את המקום כנראה לא סבל מביישנות.

הבוסית היא אורנה, בת שלושים ושש, מנהלת את הדירה כמו מנהלת חשבונות קפדנית: הכול בזמן, הכול דיסקרטי, ואף אחד לא נכנס בלי לתאם. הכוכבת של המקום היא נוי, בת עשרים ושש, בלונדינית עם צחוק מתגלגל וחוש הומור שמפיל לקוחות לפני שהיא בכלל נוגעת בהם. נוי מגיעה תמיד מוקדם, מתמרחת בשמן קוקוס ומדברת עם ההשתקפות שלה במראה. "מה נשמע, יפה?" היא שואלת. ההשתקפות, כמובן, מסכימה איתה.

באותו ערב דפק בדלת יוסי, בן ארבעים ותשע, כרס קטנה, ארנק גדול ומבט של מי שמתלבט אם לברוח. נוי פתחה בחלוק משי שהיה בעיקר רעיון של חלוק. "אתה בטוח שבאת לרואה החשבון?" שאלה. הוא גמגם. היא צחקה, משכה אותו פנימה ונעלה. "תירגע, דוחות אני לא עושה. רק אם אתה רוצה, ורק כמה שאתה רוצה." הוא רצה. מאוד.

היא נישקה לו את הצוואר, והוא שכח איך קוראים לבוס שלו. המכנסיים שלו הגיעו לרצפה מהר יותר ממה שתכנן, והיא כרעה מולו עם חיוך של מי שיודעת בדיוק מה היא עושה. יוסי, שבדרך כלל מדבר בלי הפסקה, הפך פתאום לשקט מאוד. כמעט. מדי פעם יצא ממנו קול שהזכיר קומקום שעומד לרתוח.

במיטה נוי לקחה פיקוד. היא רכבה עליו בקצב שהיה גורם לכל מדריכת ספינינג להתגאות, ויוסי, לזכותו ייאמר, עמד בקצב. בשלב מסוים הוא החליט לקחת יוזמה והפך אותה, והיא צעקה לו "יאללה, עכשיו אתה מדבר!" הם עברו תנוחה ועוד אחת, המראות הראו להם את הכול מכל זווית אפשרית, עד שהוא נגמר בגניחה ארוכה והיא רעדה פעמיים, מתנשפת וצוחקת יחד.

אחרי זה הם שכבו על הגב והסתכלו על התקרה, שגם עליה, איך לא, הייתה מראה. "תגיד," שאלה נוי, "זה היה שווה את הנסיעה מראשון?" יוסי חשב רגע, כמו מי ששוקל השקעה בבורסה. "את יודעת מה? אני חושב שאני אתחיל להגיע לפה כל חודש. לביקורת שגרתית." היא צחקה כל כך חזק שהג'קוזי כמעט רתח מעצמו, ושלחה אותו להתקלח לפני שהוא יחזור הביתה ריחני מדי מקוקוס.

ברחוב קוגל, בדירה השנייה, עבדה ליאת, בת עשרים וארבע, שאוהבת להיות הבוסית. אצלה קושרים את הידיים בצעיף, ואת הלקוח מלמדים סבלנות. מי שמתלונן מחכה עוד. מי שמתנהג יפה מקבל פרס.

בהפסקות נוי וליאת יושבות בסלון עטופות במגבות, אוכלות ענבים ומספרות סיפורי סקס על הלקוחות, כולל דירוג מאחת עד עשר. לפעמים הצחוק נגמר בנשיקה ארוכה, וזה כבר עניין רק שלהן. ובבוקר? השכנים בטוחים שרואה החשבון עבד עד מאוחר. במובן מסוים, הם לא טועים. מישהו פה באמת עשה סדר בחשבונות.