הדירה ליד הים והחיוך שלא ציפיתי לו

תל אביב, למי שלא שם לב, היא עיר שבה אפילו הקפה ממהר. ובתוך כל הבלגן הזה גיליתי שאחד הריגושים הכי טובים מחכה בכלל מאחורי דלת סגורה, בדירה דיסקרטית בתל אביב. אני לא טירון, היו לי מפגשים דיסקרטיים בעבר, אבל דירה כזו? עוד לא. כמו כל גבר מכובד, קודם בדקתי ביקורות, השוויתי מחירים, ואז עשיתי בדיוק מה שהבטן אמרה. חיפשתי משהו חדש, בלי התחייבות ובלי שיחות של אז מה אנחנו, וכמה חברים כבר חפרו לי שזה הדבר. טוב, נכנעתי.

ערב אחד פתחתי את הלפטופ, נכנסתי לקטגוריה הנכונה ו… וואו. כל כך הרבה דירות ובנות יפות שמחכות לפנק בעיסוי אירוטי, שהרגשתי כמו ילד בחנות ממתקים. דירה אחת ליד הטיילת תפסה אותי, ובתוכה בחורה אחת שעשתה לי את זה בגדול. משהו בעיניים שלה אמר: אתה הולך לחזור הביתה עם סיפור.

שיחה קצרה בטלפון, קבענו לעוד שעה, ואני כבר בחולצה הכי טובה שלי. היא פתחה את הדלת עם חיוך ענק שהעלים לי חצי מהלחץ, והציגה את עצמה: יעל. היא לקחה אותי לאחד החדרים, ואני מודה שהייתי בטוח שהתמונה עברה פוטושופ. לא. בלייב היא הייתה אפילו יותר טובה.

הדירה עצמה, דרך אגב, נראתה כמו מלון בוטיק שמישהו שכח לתלות עליו שלט. וילונות כבדים, מוזיקה שקטה, ריח של וניל ומגבות מקופלות בצורה שאני לא מצליח לשחזר גם אחרי סרטון ביוטיוב. יעל הציעה לי משהו לשתות, ואני, הגאון, במקום להגיד בבקשה כמו בן אדם נורמלי, אמרתי סבבה אחי. היא צחקה כל כך חזק שכל המבוכה פשוט נעלמה, ומאותו רגע הרגשתי כאילו אנחנו מכירים שנים.

אחרי כמה דקות של היכרות, צחוקים ובדיחה גרועה שלי שהיא התחשבה בה, היא ליטפה אותי בעדינות. ואז, בלי אזהרה, נשיקה. נשיקה של דובדבנים, אני נשבע, כאילו מישהו פיתח אותה במעבדה. הנשימות שלנו התערבבו ומשם קפצנו ישר למיטה, בלי לחשוב פעמיים.

במיטה היא הורידה את הבגדים ונשארה בתחתונים וחזייה שחורים, ועם גרבי רשת שצריך להגדיר כנשק. היא הושיבה אותי באמצע, התחילה להפשיט אותי, ואני? זרמתי. מהר מאוד מצאנו את עצמנו בלהט מטורף, היא מעליי, רוכבת בקצב שלא השאיר לי סיכוי. היא גנחה בקול, הגוף שלה התכווץ סביבי, ואז הגענו לשיא ביחד, ממש כמו בסרטים, רק בלי במאי ובלי טייק שני.

אחר כך שכבנו אחד ליד השנייה, מתנשפים, ואף אחד לא אמר מילה. דממה מושלמת. ואני כבר יודע שזה לא סיפור הסקס האחרון שלי מהדירה הזאת.

בדרך הביתה הלכתי לאורך הטיילת, עם חיוך מטופש ורחב על הפנים ושיער שנראה כאילו עברתי סופה. אנשים הסתכלו, ולא היה לי אכפת בכלל. החברים שחפרו לי? הפעם הם צדקו, ואני אפילו אודה בזה. אולי. בקרוב. עד הפעם הבאה, יעל.