ההשכמה הכי טובה שהייתה לי השנה

שעון מעורר? מיץ תפוזים? קפה שחור? עזבו. הדרך הכי טובה להתחיל בוקר היא עם ידיים חמות, שמן ריחני וציפורניים אדומות שעושות לכם סיור מודרך בגב. אני יודע, כי עשיתי את זה. ובפעם השנייה בחיים, אחרי שהראשונה הייתה בטיול לתאילנד ומאז אני לא מפסיק לחפור לכולם על זה.

החבר שלי רוני כבר לא יכול היה לשמוע את הסיפור התאילנדי שלי. אז יום אחד הוא פשוט שלח לי מספר בווטסאפ עם הודעה: תתקשר, ותפסיק לבכות. התקשרתי. ביום שישי בבוקר, בשעה שבה אני בדרך כלל עוד מתווכח עם הכרית, נשמעה דפיקה בדלת.

רק לפרוטוקול: בחצי השעה שלפני כן הספקתי לאסוף שלוש כוסות קפה מהסלון, לדחוף ערימת כביסה לארון ולהתקלח פעמיים, ליתר ביטחון. גם ריססתי בושם על הספה, שזה כנראה הדבר הכי מביך שעשיתי השנה. הלב שלי דפק כמו לפני מבחן בגרות, ובגיל שלושים ושמונה זה כבר מתחיל להיות מצחיק.

היא עמדה שם עם תיק קטן, לבוש שנראה כאילו מישהו תפר אותו עליה, ושפתיים אדומות כמו דובדבן במבצע. – אפשר להיכנס? שאלה. רציתי לענות משהו שנון. יצא לי משהו שנשמע כמו כן ושיעול באותו זמן. היא חייכה בסבלנות של מי שכבר ראתה גברים מגמגמים.

נשכבתי על הבטן, הפנים בתוך החור של מיטת העיסוי שהיא פרשה בסלון שלי. השמן החם נגע בצוואר, ומשם הידיים שלה יצאו לטיול: כתפיים, גב, ידיים, ואז – בלי לבקש רשות מהמוח שלי – הישבן. לחיצה קצת כואבת, ליטוף מתוק, שוב לחיצה. כמו סוכרייה חמוצה, רק טובה יותר.

הגוף שלי, כמו שאתם מנחשים, התחיל להגיב בהתלהבות שלא תיאמה איתי. ניסיתי להיראות רגוע. נכשלתי. היא לעומת זאת נראתה מרוצה מאוד מהתוצאה, ביקשה שאתהפך, והמשיכה את העיסוי בדיוק שם, בלי שום מבוכה. ואז היא החליטה שהגיע הזמן לשדרג – הסירה את החצאית, טיפסה עליי, ונפרדנו רשמית מהמילה עיסוי.

בשלב הבא היא ביקשה שאחזור לבטן ועיסתה אותי בכל הגוף שלה. כן, כל הגוף. אני לא אפרט, אבל אגיד שהשמן עבד שעות נוספות. בסוף לא החזקתי מעמד, הסתובבתי, והיא צחקקה ונתנה לי לקחת פיקוד. אחרי זה שכבתי על המיטה כמו מדוזה שנפלטה לחוף. מדוזה מאושרת מאוד.

היא השאירה לי את המספר שלה, נופפה מהדלת ונעלמה. ואני שכבתי שם, מסתכל על התקרה, וחשבתי: רוני, אני חייב לך ארוחה. עיסוי אירוטי בבית, בבוקר, בלי טיסה לבנגקוק. מי היה מאמין.

אחר כך שלחתי לרוני הודעה אחת: תודה. הוא ענה בשלושה סימני קריצה ושאלה אם עכשיו אני סוף סוף אפסיק לדבר על תאילנד. עניתי שלא. עכשיו יש לי סיפור חדש לחפור עליו, והפעם הוא קרה בסלון שלי. ובינינו? אני כבר מחזיק את הטלפון ביד ומחפש את האומץ לקבוע את הבוקר הבא.