החברים שלי, הסופר ויום ההולדת הכי מוצלח

בואו נודה באמת: את בת הזוג המושלמת חיפשתי בכל מקום. באפליקציות, בחתונות של חברים, אפילו בחוג סלסה שנרשמתי אליו רק בגלל המדריכה. כלום. אז באיזשהו שלב הורדתי ציפיות. לא רציתי טבעת, רציתי לילה אחד טוב שיוריד ממני את כל הלחץ של השנה האחרונה. ומי היה מאמין שהיקום יחליט לענות לי דווקא ליד מדף החומוס בסופר?

היא עמדה מולי בתור לקופה, עם סל ובו בקבוק יין ושוקולד מריר, כאילו זה חלק מתכנית ללילה מושלם. גבוהה, רזה, עם גוף שאפשר לכתוב עליו שירים, והיא נראתה כמו הגרסה המשודרגת של האקסית שלי. בדרך כלל אני הטיפוס שמסמיק מול קופאית, אבל משהו בי התעורר. “היין הזה טוב?” שאלתי, השאלה הכי מטופשת בהיסטוריה. היא צחקה, אמרה שקוראים לה מאיה, ותוך רבע שעה ישבנו בבית קפה. אחרי שני הפוכים ועוגת גבינה היא סיפרה לי, בטון של מי שמדברת על מזג האוויר, שהיא עובדת עם נערות ליווי. צחקתי. היא לא. ואני, תמים כמו תייר ביום הראשון שלו בשוק הכרמל, לא חיברתי שום נקודה.

ואז היא שאלה את השאלה. “אתה גר קרוב?” הלב שלי עשה סלטה. מתי בפעם האחרונה בחורה הציעה לי ככה, בלי משחקים? אף פעם, זו התשובה.

בדירה שלי, שבמקרה הייתה מסודרת (נס, אני יודע), מאיה לא בזבזה זמן על סיור. היא משכה ממני את החולצה, פתחה את החגורה בתנועה אחת מקצועית ושלחה אליי מבט שאמר: תירגע, אני אחראית פה. “וואו,” היא חייכה כשראתה עד כמה אני שמח לראות אותה, “כל זה בשבילי?” ואז ירדה על ברכיה ונתנה לי להבין שהיא לוקחת את המשימה ברצינות רבה. אני, מצדי, ניסיתי להיזכר בלוח הכפל רק כדי להחזיק מעמד.

“אז את באמת עובדת במשרד ליווי?” ניסיתי שוב, והיא סתמה לי את הפה בנשיקה. עברנו לספה, הרמתי את החצאית שלה, ומסתבר שהיא החליטה לוותר על תחתונים באותו יום. “באת מוכנה, אה?” גיחכתי. “תפסיק לדבר ותתחיל לעבוד,” היא ענתה, והתיישבה עליי. מה אגיד לכם, החומוס בסופר כבר לא עניין אף אחד. היא רכבה עליי בקצב שהלך והתגבר, ואני שכחתי את השם שלי, את הכתובת שלי ואת הסיסמה לבנק.

כשרציתי להחזיר טובה, השכבתי אותה על הכריות וירדתי לפנק אותה כמו שמגיע לה. היא תפסה לי בשיער, הנחתה אותי בדיוק לאן שצריך, ועד מהרה כל השכנים בבניין ידעו שמאיה נהנית. אחר כך היא החזירה לעצמה את ההגה וסיימה אותי בסגנון שגרם לי לראות כוכבים, ממש ככה, באמצע הסלון.

ואז, כמו בסרט, היא קמה. התלבשה במהירות של כבאית, אמרה “סליחה, קוראים לי לעבודה” ונעלמה. ישבתי שם המום, עדיין בלי מכנסיים, כשהטלפון צלצל. קובי, החבר הכי טוב שלי, צחק מהצד השני: “נו, אחי, איך המתנה ליום ההולדת?” ברגע הזה הכול התחבר. היין, השוקולד, הסופר. החבר'ה שלי ארגנו לי את הסיפור הכי טוב שאי פעם אוכל לספר, אבל רק בסיפורי סקס, ובטח שלא בישיבת צוות בעבודה.