הישיבה הכי פרודוקטיבית של מוטי

יש גברים שביום ראשון בצהריים הולכים לסופר. יש כאלה שעושים טסט לאוטו. ומוטי? מוטי, איש עסקים מצליח עם משרד בקומה עשרים ושתיים וחליפות שעולות כמו משכורת, מחייג בשתיים בדיוק מהדיבורית לקרן. זה המנהג שלו כבר שנה, וחבר מהגולף הוא האשם. ״יש בחורה,״ הוא אמר לו אז, ״שאחרי שלוש שעות איתה תשכח איך קוראים לך.״ מוטי צחק. אחרי הביקור הראשון הוא כמעט באמת שכח.

אל תמהרו לשפוט אותו. בבית מחכה לו אישה שהוא נשוי לה כמעט שלושים שנה, ובשלב הזה הם בעיקר שותפים עסקיים שחולקים מקרר. האהבה הלכה לאיבוד אי שם בין המשכנתא השנייה לשיפוץ השלישי, והם הגיעו להסכם שקט ומאוד בוגר: כל אחד מקבל את הפינוקים שלו בחוץ, ואף אחד לא עושה מזה סיפור. יש זוגות שמתגרשים. הם החליטו לחסוך את עורכי הדין.

״אני בדרך, מאמי,״ אמר כשקרן ענתה. ״חם לי, אני חושב רק עלייך, אני מת כבר להיות בתוכך.״ ״האמבטיה מוכנה,״ היא ענתה, ומוטי הרגיש איך המכנסיים נעשים צרים בבת אחת, ממש מול שוטר תנועה. כל החיים הוא שמע על שירותי ליווי ובטוח היה שזה לא בשבילו. מסתבר שגם גברים בני שישים יכולים להתמכר. ולא רק לסקס, שהיה מטורף בפני עצמו, אלא לזה שקרן מקשיבה לו, נותנת לו לנשום, ואפילו צוחקת מהבדיחות שלו, מה שאשתו הפסיקה לעשות בשנות התשעים.

כשנכנס לדירה, האף שלו קלט ריח של שמנים ונרות, והחולצה כבר הייתה פתוחה. עד שהגיע לדלת האמבטיה לא נשאר עליו כלום חוץ מהשעון, ובפתח הוא עצר. קרן שכבה באמבט הענק שלה, זה שפעם התבדח שאפשר לשים בו סירה, בועות קצף מסתירות בדיוק את מה שצריך להסתיר, הרגליים פשוקות על השוליים והחיוך שלה אמר בדיוק מה הוא אמור לעשות עכשיו. הוא עמד שם כמה שניות, רק כדי ליהנות מהנוף.

שתי שניות אחר כך הוא כבר היה בפנים, והמים, כמו תמיד, החליטו לצאת לטיול על הרצפה. הם נעו מהר ובקול, וקרן צחקה כשגל שלם עף על השטיחון. הוא גמר בצעקה שהשכנים בטח פירשו כמשהו בטלוויזיה, והיא הרימה אליו את האגן ולא נתנה לו לברוח. אחר כך הסתובבה, נשענה על השוליים והביטה בו מעבר לכתף, וההודעה הייתה ברורה. מוטי, שבגיל הזה כבר למד לא להתווכח עם נשים, נענה לה בשמחה, לאט ובזהירות ואז בלי שום זהירות, עד שגמר שוב, רועד כמו אחרי מרתון.

שאר אחר הצהריים עבר בחדר השינה, עם מגבות על הרצפה, אנחות שמילאו את החדר והפסקה אחת לקפה. בחמש וחצי מוטי התלבש, נישק אותה על המצח ונסע הביתה. אשתו, שחזרה בעצמה ממשהו שאף אחד מהם לא שאל עליו, הנהנה אליו מהספה. ״יום טוב?״ ״מצוין,״ ענה. ״ולך?״ ״גם.״ ושניהם חייכו, כל אחד לעצמו.