הפעם הראשונה שלי עם טרנסית (ולמה חיכיתי כל כך הרבה)

אני אגיד את זה פעם אחת וברור: טרנסיות זה עולם אחר. מי שאומר לכם אחרת פשוט עוד לא היה שם. אני זוכר את הפעם הראשונה שלי כאילו זה היה אתמול, ובכנות, אני חושב על זה בערך כל יום מאז. יש בהן את השילוב הזה של עוצמה וכוח מצד אחד, ורכות ונשיות שממיסה אותך מצד שני. קומבו מנצח.

הכול התחיל מחבר שאמר לי "אחי, תסמוך עליי". בדרך כלל כשהוא אומר את זה אני מוצא את עצמי בחתונה של מישהו שאני לא מכיר. הפעם הוא צדק. סתיו חיכתה לי בחדר השינה, ואני אפילו לא הספקתי לחשוב על משפט פתיחה מתוחכם.

ותאמינו לי שניסיתי. כל הדרך במעלית חזרתי על משפטים בראש כמו תלמיד לפני בגרות בעל פה. "היי, אני נעים מאוד." לא. "איזה יופי של דירה." גרוע. "אז את באה לפה הרבה?" זו הדירה שלה, גאון. בסוף, כשהיא פתחה את הדלת בשמלה שחורה קצרה וחיוך של מישהי שיודעת בדיוק מה היא עושה לך, כל מה שיצא לי מהפה היה "וואו". היא צחקה ואמרה "גם אתה לא רע". שבירת הקרח הושלמה.

היא סימנה לי באצבע לבוא, ושנייה אחרי זה הידיים שלה כבר שיחקו לי בביצים בלי שום הקדמות. אין חשבונות, אין גמגומים. אהבתי את התעוזה הזאת. אחרי שנים של לנחש מה מישהי רוצה, הנה סוף סוף מישהי שפשוט אומרת לך, עם הידיים.

לא היה צורך בדיבורים. הנשיקה שלה, הלשונות, הטעם, הכול זרם כמו במופע שעשו לו חזרות. והפנים שלה? פנים של דוגמנית שהלכה לאיבוד בדירה שלי בערך. פעם ראשונה שלי, כן, ועדיין, אין מילים לתאר את התענוג.

אישה מושלמת בכל חלק בגוף. טוב, אולי לא בכל חלק בדיוק כמו שהתרגלתי, אבל תאמינו לי, זה ממש לא משנה. היא חיבקה אותי, הלשון שלה טיילה לי באוזן, נשיקות, ריחות, הכול התערבב לשייק אחד מדהים.

אחרי עוד קצת נשיקות כבר רציתי להפוך אותה ולתת בראש ברמה אחרת. היא ביקשה, אני נעניתי. מזיין אותה חזק, מושך לה בשיער לאחור, והיא אומרת "עוד", אז מה, אני אגיד לא? הצוואר שלה חשוף מולי, אני מנשק, והיא נותנת לי את מה שרק מעטות נותנות בכזאת חדווה.

גמרתי כמו בסרט, משהו בסגנון זיקוקים של יום העצמאות, רק בלי השכנים על הגג. נשכבתי עליה, והיא פשוט נתנה לי להיות שם, בתוכה, עוד ועוד, עד שהפסקתי לרעוד.

ואז, קלאסיקה: ביקשתי סיגריה, היא העבירה, ושכבנו שם כמו בסרט צרפתי, רק עם מזגן. התלבשנו מהר, נפרדנו, ושנינו ידענו שזה עוד לא נגמר.

בדרך הביתה הכול הלך איתי. המגע, הטעם, הריח. אני כבר רוצה שוב. מתי? עניין של זמן. ממש קצר. ולחבר ההוא שאמר "תסמוך עליי"? אני חייב לו לפחות ארוחה.