השולחן ממול

בכל משרד הייטק בתל אביב יש את הזוג הזה: השניים שתמיד הולכים יחד לקפה, צוחקים מאותם מימים ונשארים אחרונים כשכולם כבר בפקק באיילון. במשרד של עידו ומיכל, הזוג הזה היה עידו ומיכל. רק שהם לא היו זוג, לפחות לא רשמית. הוא היה נשוי לאישה נחמדה שהתחתן איתה כי ככה זה הסתדר, והיא הייתה נשואה בשידוך לבחור הגון שאפילו את הבדיחות שלו היא כבר ידעה לפני שסיים אותן.

הם התחילו כחברים. ממש חברים. כאלה שמספרים הכול: על הוויכוחים בבית, על החמות, על זה שהחיים מרגישים כמו סדרה טובה שנתקעה בעונה רביעית. אבל לאט לאט, בלי ששמו לב, משהו השתנה. עידו גילה שהוא מסתכל עליה יותר מדי. על איך שהיא מכווצת את האף כשהיא מתרכזת, על איך שהיא צוחקת בקול כשאסור. בלילות הוא שכב ער ותהה מתי בדיוק הוא נהיה כזה רומנטיקן.

הבעיה הייתה שאי אפשר להגיד דבר כזה. מה, שילך ויגיד לה שכשהוא עם אשתו הוא רואה את הפנים שלה? היא תחשוב שהוא משוגע. או גרוע יותר, תפסיק ללכת איתו לקפה. אז הוא שתק, בגבורה.

עד יום שלישי אחד, בהפסקת צהריים על הדשא, כשמיכל הניחה את הסלט בצד, הסתכלה לו ישר בעיניים ואמרה: “תקשיב, אי אפשר להמשיך להעמיד פנים. שנינו יודעים מה קורה פה.” עידו כמעט נחנק מהבורקס. ואז, כי כבר לא היה מה להפסיד, הוא סיפר לה הכול. איך הוא מדמיין אותה, איך הוא רוצה לנשק כל חלק בה, לאט, בלי למהר. מיכל הסמיקה כמו עגבנייה ואמרה שגם היא חושבת עליו כשהיא עם בעלה. אחרת, ובכן, זה פשוט לא עובד.

למחרת, במקום ישיבת צוות, שניהם “יצאו לפגישה עם לקוח”. הלקוח היה דירה דיסקרטית בתל אביב, עשר דקות הליכה מהמשרד. הדלת עוד לא נטרקה כשעידו כבר נישק אותה, נשיקה כל כך ארוכה שהם כמעט שכחו לנשום. היא הרגישה בדיוק כמה הוא מתרגש, צחקה לתוך הנשיקה ומשכה אותו קרוב יותר. החולצות, המכנסיים והתג של המשרד עפו לכל עבר.

במיטה, עידו התגלה כאחד שלא ממהר. בכלל. הוא נישק אותה בכל מקום, ירד למטה, ושם נשאר עד שהיא רעדה וגנחה וכמעט ביקשה רחמים. וכשסוף סוף היה בתוכה, מיכל חוותה את האורגזמה הראשונה בחייה. כן, הראשונה. היא הייתה כל כך המומה שבהתחלה צחקה, ואז פשוט נצמדה אליו ולא שחררה. הם זזו יחד כאילו התאמנו על זה שנים.

היום, אם תשאלו אותם, הם מכירים כמעט את כל הדירות הדיסקרטיות בתל אביב, עם דירוג פנימי משלהם. ובמשרד? הם עדיין הולכים יחד לקפה. אף אחד לא חושד. רק החיוך שלהם קצת גדול מדי, במיוחד בימי רביעי. מישהו מהצוות אפילו שאל פעם למה הם תמיד חוזרים מהלקוח הזה כל כך רגועים. מיכל ענתה שזה לקוח מאוד מרוצה.