השכנה שכל הבניין שונא (חוץ ממני)

תנו לי לעשות לכם קצת סדר. חבר שלי, דני, נסע לחו״ל והשאיר לי את הדירה שלו באילת לסוף שבוע. היו שני תנאים: להשקות את העציצים, ולא לשבור את הג׳קוזי על הגג. העציצים, אני מודה, קצת נפגעו. הג׳קוזי, דווקא, עבד שעות נוספות. כי כבר ביום הראשון פגשתי במדרגות את סיגל מהקומה השלישית. שיער מתולתל, משקפי שמש על הראש, וחיוך כזה שגורם לך לשכוח למה ירדת לפח.

אז הנה אנחנו, כמה שעות אחר כך. סיגל על הספה, נושמת כמו אחרי ספינינג, אחרי הגמירה הראשונה שלה. אני, ג׳נטלמן, נותן לה רגע, ובינתיים ממשיך בנשיקות קטנות למטה, ככה, בשביל הסדר הטוב. ואז היא מתחילה להתקמר שוב ומסמנת לי, בלי מילים, ״נו, למה עצרת?״ אז לא עצרתי. שתי דקות, ושוב. והפעם, גם כשהיא באמצע, המשכתי. כמה שניות, ושוב היא בגמירה. היא פשוט לא הפסיקה.

בקיצור, חצי שעה אני עובד שם כמו פועל במשמרת כפולה, והגברת סופרת בערך שש גמירות, כשהאחרונות מגיעות בהפרש של דקה. בשלב מסוים הלשון שלי הגישה התפטרות רשמית. נשכבתי על הרצפה, גמור כמו אחרי מרתון. ואז, מזווית העין, אני רואה שהיא בוכה. בוכה! כבר התחלתי לחשוב מה עשיתי לא בסדר, ואז היא אומרת: ״עשרים שנה אני בזוגיות, ואף פעם לא היה לי דבר כזה.״ אני, אגב, עדיין לא יודע אם להתגאות או להתקשר לבן הזוג שלה ולתת לו כמה טיפים.

ברור שהיא לא נשארה חייבת. היא ירדה עליי כמו שואב אבק תעשייתי, מהסוג שמוכרים בטלמרקטינג בשתיים בלילה. כשהייתי קרוב, שאלתי אם לעצור. ״בשום פנים,״ היא אמרה, והמשיכה עד הסוף, לא השאירה טיפה. אחר כך התוודתה, אדומה כמו עגבנייה, שזו הפעם הראשונה שהיא עושה את זה עד הסוף, ושפשוט הייתה חרמנית מדי בשביל לחשוב.

אחרי שהתאוששתי, עלינו לג׳קוזי על הגג. צחקנו, הסמקנו, השפרצנו מים אחד על השני כמו ילדים. ואז שוב לא היינו ילדים בכלל. בג׳קוזי, בסלון, במיטה, עד ארבע לפנות בוקר. אני גמרתי חמש פעמים, שיא אישי שעוד לא עדכנתי בו את החבר׳ה. היא, לפי ההערכה הלא רשמית שלי, הגיעה לעשר בערך.

התעוררתי באחת עשרה, והיא כבר הייתה ערה, מחייכת, ושאלה אם בא לי סיבוב בוקר. אמרתי לה שאני סחוט כמו לימון בסלט. ״אז תשכב ואל תזוז,״ היא אמרה. עשינו שישים ותשע. היא גמרה מהר, אני לא הצלחתי, עד שבסוף, בעקשנות של מורה לנהיגה, היא שכנעה את הבחור.

אכלנו ארוחת בוקר ביטבתה, ובערב שתינו בירה בפאב קטן. היום בבוקר החזרתי לדני את המפתחות ושאלתי, ככה בתמימות, מי זאת סיגל מהשלישית, הנחמדה. הוא הסתכל עליי כאילו אמרתי משהו בסינית. ״סיגל? אל תשאל. אנטיפתית. כל הבניין שונא אותה.״

חייכתי מבפנים. הערב יש לנו פיקניק לילי על החוף. אני מביא את הבירות.