חבילה זוגית ליד הטיילת

יש בתל אביב דירות שנראות מבחוץ כמו משרד של רואה חשבון, ומבפנים מסתתר בהן עולם שלם. הדירה של טליה ורוני הייתה בדיוק כזו: בניין משעמם להפליא ליד הטיילת, ובפנים ספה ענקית, שטיח רך שכמעט בלע את כפות הרגליים, ונוף לים שגרם לכל אורח לשכוח למה בא. טוב, כמעט לשכוח.

טליה הייתה הכהה מבין השתיים, עם שיער שחור כמו קפה טורקי ומבט שאומר "אני מחליטה פה". רוני הייתה הבלונדינית, תלתלים זהובים, עור זוהר וחיוך שהיה יכול להדליק חשמל בשכונה שלמה. הן הכירו בתקופה לא פשוטה בכלל, בארץ אחרת, ושם נקשרו זו לזו כמו שרק שתי נשים שעברו יחד משהו קשה יכולות להיקשר. כשהגיעו לישראל, הן החליטו לפתוח דף חדש ולעבוד כנערות ליווי, ביחד, בתנאים שלהן. בלי בוסים, בלי שיפוטיות, ועם הרבה יותר מדי כריות נוי.

באותו ערב חיכה להן לקוח שהזמין את שתיהן יחד. "חבילה זוגית", קראה לזה רוני, וטליה גלגלה עיניים. השמש שקעה לתוך הים כאילו מישהו תכנן את התאורה מראש, הנרות הפיצו ריח יסמין, ושתיהן לבשו חלוקי משי שהיו, איך לומר בעדינות, יותר רעיון מאשר בגד.

"את חושבת שהוא נחמד?" שאלה רוני מול המראה, תוך כדי שהיא מנסה לשכנע תלתל סורר אחד לשתף פעולה. "בטלפון הוא נשמע מנומס," ענתה טליה, "ומי שאומר תודה שלוש פעמים בשיחה של דקה, בדרך כלל לא מביא הפתעות לא נעימות." זה היה אחד הכללים שלהן: הן מחליטות יחד, מרגישות יחד, ואם משהו לא מסתדר לאחת מהן, הערב נגמר. עד היום, למזלן, הכלל הזה כמעט לא נדרש.

הוא הגיע בשמונה בדיוק. איש עסקים, עיניים כהות ובוערות, וחיוך מבויש שלא התאים בכלל לחליפה היקרה. "אני קצת מתרגש," הודה. "זה בסדר," אמרה רוני, "גם הנרות מתרגשים, תראה איך הם רועדים." הוא צחק, והקרח נשבר.

טליה לא בזבזה זמן. היא קמה, משכה את רוני אליה, והשתיים התחילו לרקוד בלי שום מוזיקה, רק לצלילי הים. החגורות נפתחו, המשי נפל, והוא נשאר על הספה עם פה פתוח וכוס יין שנשכחה ביד. טליה ליטפה את רוני לאט, כמו פסלת שבודקת את היצירה שלה, ורוני נאנחה בקול כשהאצבעות של חברתה הגיעו למקום הנכון. הוא, מסתבר, שכח לנשום.

"אתה מצטרף או שאתה רק מבקר אמנות?" שאלה טליה. הבגדים שלו עפו מהר יותר מכל אישור של ועדת תכנון. שתיהן ירדו אליו יחד, בתיאום של צמד שמתאמן שנים, והוא נאחז בתלתלים של רוני ובשיער השחור של טליה כאילו מדובר במעקה בטיחות. פעם או פעמיים הוא נאלץ לבקש הפסקה קטנה, לא כי היה רע, אלא כי היה טוב מדי ומהר מדי.

טליה, שתמיד אהבה להוסיף תבלין, עברה אל מאחורי רוני והתחילה לפנק ולהתגרות בה בדרכים שגרמו לבלונדינית להתפתל ולצחקק באותו זמן. ואז רוני נשכבה לאחור על השטיח, משכה אותו אליה, וטליה התיישבה מעליה, קרוב מאוד, עם חיוך של מי שיודעת בדיוק מה היא עושה. הוא נכנס לרוני בתנועה בטוחה, והגניחה שלה נבלעה בגופה של טליה. מכאן זה כבר היה שלושה אנשים, קצב אחד, ושטיח אחד שעבר את הלילה הכי מעניין בחייו.

רוני גמרה ראשונה, בקול שהיה גורם לשכנים לדפוק בקיר אילו היו שכנים בקומה. הוא הגיע מיד אחריה, וטליה סגרה את החגיגה בגל ארוך שהשאיר אותה רועדת וצוחקת. שלושתם נשכבו בערימה מזיעה ומאושרת, ומישהו מלמל "וואו", ואף אחד לא היה בטוח מי.

כשהוא התלבש, הוא השאיר טיפ שגרם לרוני להרים גבה ולטליה להסתיר חיוך. "אני אחזור," הבטיח, והיה ברור שהוא מתכוון לזה. בדלת הוא עוד הסתובב, חייך למראה השטיח המבולגן, ואמר שזה הערב הכי טוב שהיה לו מאז שעבר לגור בעיר. רוני ענתה שהם יגבו ממנו דמי שטיפה, והוא יצא צוחק עד המעלית.

אחרי שהדלת נסגרה, השתיים נשארו עירומות על הספה, עם שאריות היין והנרות. הן לא היו צריכות לומר כלום. הן היו שותפות, חברות הכי טובות, אוהבות, ושתי נשים ששרדו הכל ובנו לעצמן חיים חדשים בדירה דיסקרטית בתל אביב. יש סיפורי סקס שהם רק על סקס, ויש כאלה, כמו של טליה ורוני, שהם גם על חברות שאי אפשר לשבור.