יומן אישי של שירן: וידויים של נערת ליווי

יומן יקר, זאת שוב שירן. כן, נערת הליווי שכותבת יומן כמו גיבורה רומנטית מסרט אמריקאי, רק עם תוכן שהיה גורם לסבתא שלי להתעלף. אני כותבת כבר שנים, על הכול: על לקוחות, על נעליים שלוחצות, על מה שעובר לי בראש. והיום, יומן יקר, יש לי וידוי.

שכבתי במיטה כל אחר הצהריים. בלי תחתונים, עם חולצה של להקה שנשכחה מזמן, והטלוויזיה דולקת על תוכנית בישול שאף אחד לא צפה בה. אתה יודע, יש ימים שבהם אני פשוט רוצה לפנק את עצמי. הלקוחות שלי נפלאים, באמת, אבל לפעמים בא לי דייט עם הבחורה היחידה שתמיד יודעת בדיוק מה אני אוהבת. אני.

שלפתי את הוויברטור הסגול שלי, זה שקראתי לו “המנכ״ל” כי הוא עושה את כל העבודה ולא מתלונן. נתתי לו לנהל את הישיבה. הגל הראשון הגיע מהר, השני עוד יותר מהר, ובשלישי כבר לא הייתי בטוחה מה השם שלי. דמיינתי גבר גבוה וחזק, כזה שלא מוותר עד שאני מאושרת, ונתתי לעצמי ליהנות בלי רגשות אשמה. שף בטלוויזיה בדיוק הניח רוטב על צלחת וזה הרגיש כמו מחיאות כפיים.

אחרי סשן כזה אני אישה חדשה. מקלחת, מסקרה, וירידה לקפה למטה. והנה, יומן יקר, הגענו לחלק המעניין. כי אני מודה: אני אוהבת סקס. זאת לא הייתה החלטה מקרית לעבוד בתחום. וגם בזמני הפנוי, אם מישהו נחמד מחייך אליי, אני לא תמיד מחכה לדייט שלישי.

תכיר את גיל. הבחור הקבוע מהבר שמתחת לבניין, זה שתמיד מזמין את אותה בירה ומעמיד פנים שהוא לא מסתכל עליי. הזמנתי אותו למעלה. שתינו יין, צחקנו כמו מטומטמים, ובשלב מסוים אמרתי לו: “נו, תוריד כבר את החולצה, אני רוצה לראות על מה אני מבזבזת את הערב.” הוא הסמיק, הוא התפשט, והוא הוכיח לי שהשקעתי נכון. לא צעצוע הפעם, אלא גבר אמיתי, חם, עם קצב שהתחיל עדין והפך לעמוק ומדויק. ואני הרי בעד גיוון, כבר אמרתי?

מאז גיל הפך למנוי. מתקשר בשעות מוזרות, ואם אני לא בעבודה אני מסדרת את השיער ופותחת. עשינו את זה על השולחן, במקלחת, על השידה, ופעם אחת הוא כרע מולי בזמן שעמדתי מול המראה, וזה היה מראה ששווה מסגרת. בפעם אחרת התאפקנו כל כך הרבה זמן שהספקנו לעבור על חצי ספר קמה סוטרה ולהמציא שני פרקים חדשים.

ואז הוא שאל, די בביישנות, אם אכפת לי שיביא חבר. אסף. אכפת לי? יומן יקר, אתה מכיר אותי. שניהם היו מקסימים ובדקו איתי כל הזמן שאני בעניין, וזה רק הדליק אותי יותר. פתאום היו עליי ארבע ידיים, שתי לשונות ואפס רגעים מתים. ירדתי על הברכיים ופינקתי את שניהם, אחד אחרי השני ואז שניהם יחד. אחר כך הם החליטו לחלוק בי, אחד מכל צד, עד שכולנו גמרנו בטירוף וקרסנו לערימה אחת של ידיים ורגליים.

אחרי הכול שכבנו מחייכים כמו אחרי ניצחון במונדיאל. גיל הדליק סיגריה, ואני אמרתי לו בלי למצמץ: “בפעם הבאה, תביא עוד אחד.” החיוך שלו כמעט יצא מהפנים. לילה טוב, יומן יקר. מחר אולי אספר לך על הנעליים.