יומן המגבת הרטובה

טוב, בנות, תתכוננו, כי הפוסט הזה הולך להיות רטוב. מילולית. בשבועות האחרונים קורה אצלי משהו, ואני מרגישה קצת כמו מדענית מטורפת במעבדה הפרטית שלה, רק שהמעבדה היא המיטה שלי והציוד הוא מגבת אחת מסכנה שלא ביקשה להיות חלק מהניסוי.

למי שפספסה את הפרקים הקודמים: יש לי חלום. לא לטוס לחלל, לא לפתוח בית קפה בצפת, אלא ללמוד להשפריץ. אני פשוט מאוהבת ברטיבות שלי. אני אוהבת לזרוק לכביסה תחתונים שאפשר לסחוט, והצעצוע שלי מעולם לא הכיר חומר סיכה, כי בשביל מה. ויום אחד, אם יבוא בן זוג שיהיה ראוי לזה, אני רוצה שגם הוא יקבל מנה מהמעיין הזה.

הבעיה? פרקי הידיים שלי מזדקנים מהר יותר ממני. אחרי כמה דקות של עבודת אצבעות הם מגישים מכתב התפטרות, ואני חושדת שהמפרקים שלי מתכננים שביתה כללית. אז עברתי לשיטה שלא דורשת ידיים בכלל: על הבטן, מגבת מגולגלת מתחת, והאגן עושה את כל העבודה. מסתבר שהישבן שלי הוא רקדן מחונן, וכשהוא מסתובב לו ככה, כל הגוף שלי נדלק כמו חנוכייה בנר השמיני.

ועכשיו לחלק המעניין. בשלוש או ארבע הפעמים האחרונות גיליתי שאם אני דוחפת את השרירים שם למטה החוצה, כמו כשמנסים לעשות פיפי בכוח, משהו חם מטפטף ממני. שנים ניסיתי את הטריק הזה וכלום. הגוף שלי, צריך לדעת, הוא טיפוס עקשן. אפילו בשירותים הוא לא מקבל הוראות, רק עושה מה שבא לו מתי שבא לו.

אבל משהו זז שם. אני מזיעה, טוחנת לי בנחת, יוצרת אגם קטן וחמים על המגבת, ואז מרפה ודוחפת. אחרי כל ניסיון אני צריכה בערך דקה הפסקה, כמו מחשב שעושה ריסטארט. וזה עובד רק על הבטן עם רגליים פשוקות. על הגב, עם הוויברטור, עם האצבעות, שום דבר. כנראה שלגוף שלי יש תנוחה מועדפת והוא לא מוכן להתפשר.

מה זה הנוזל הזה, אתן שואלות? שאלה מצוינת. גם אני שואלת. קראתי שיש כמה אפשרויות, ואני עדיין מבולבלת מההבדלים. זה לא יוצא כמו מזרקה בכיכר העיר, יותר כמו דליפה חמה ומהירה, אז אולי זו כבר שפיכה נשית בגרסת ההדגמה.

אגב, לכל מי ששואלת אם זה לא מביך: ברור שכן. בפעם הראשונה ששמתי לב לטיפה החמה הזאת, קפאתי במקום ובדקתי אם השכנים שומעים אותי חושבת. אחר כך צחקתי לבד במיטה כמו משוגעת. אבל אתן יודעות מה? הגוף שלנו הוא לא פרויקט שצריך להסתיר. הוא מגרש משחקים, ומותר לנו לשחק בו כמה שבא לנו, עם או בלי מגבת רזרבית.

ולסיום, הרגע שבו כמעט עשיתי ריקוד ניצחון: לפני שבוע, כמה פרצים קטנים, אורגזמה מכובדת, ואז הסתכלתי על המגבת. כתם בגודל של מדינה קטנה. התרגשתי כאילו זכיתי בלוטו. נראה שהגוף שלי מוכן סוף סוף לגלות לי כמה סודות. אעדכן, כמובן.