ליאור, תותים וההפתעה הכי טובה של השנה

לכל גבר יש פנטזיה אחת שהוא לא מספר עליה בקבוצת הוואטסאפ של החבר׳ה. שלי הייתה ערב עם קוקסינלית, ותאמינו לי, הייתי בטוח שזה יישאר בגדר פנטזיה עד הפנסיה. ואז הכרתי את ליאור, ואחרי שלושה ימים של הודעות היא כתבה ״אני באה אלייך.״ ככה. בלי הקדמות. אני עוד לא סיימתי לשטוף כלים.

בשעה שנותרה ניקיתי את הדירה כאילו מגיעה ביקורת של משרד הבריאות. החלפתי מצעים, ריססתי בושם על הכרית, ואז הבנתי שזה מוגזם וניסיתי לנפנף את הריח עם מגבת. בסוף פשוט התיישבתי על הספה וחיכיתי, עם רגל שקפצה מעצמה כמו של תלמיד לפני בגרות במתמטיקה.

כשפתחתי את הדלת, הלסת שלי כמעט נשרה על השטיח. בלונדינית, שיער ארוך, שמלה אדומה שלא השאירה הרבה לדמיון, וגוף שגרם לי לחשוב שאני צריך להתחיל ללכת לחדר כושר. אבל החיוך, החיוך הוא מה שגמר אותי. אני מת על בחורות שמחייכות, זה אצלי יותר מדליק מכל הלבשה תחתונה. וליאור חייכה כאילו היא יודעת בדיוק מה עובר לי בראש, ומבסוטה מזה.

התנשקנו עוד בכניסה. השפתון שלה היה בטעם תות, ואני, שבחיים לא אכלתי תותים בלי לקטר על המחיר שלהם בשוק, פתאום הפכתי למעריץ. זו הייתה נשיקה של אישה לכל דבר, רכה, נועזת ומלאה תשוקה. איכשהו, אל תשאלו איך, מצאנו את עצמנו בחדר השינה. השמלה נעלמה, ואני גיליתי שמה שמסתתר מתחתיה טוב אפילו יותר מהפרומו. בזבזתי שם הרבה זמן, וכל דקה הייתה שווה.

״תשכב, תירגע,״ היא אמרה ודחפה אותי לאחור באצבע אחת. אני, שאף פעם לא ״נרגע״ בשום מצב, הפעם צייתתי בלי ויכוח. היא שחררה אותי מהמכנסיים, ירדה למטה, ופתאום כל המילים שאני מכיר בעברית התאדו. ואז, באמצע, היא הורידה את התחתונים הקטנים שלה וחשפה את ההפתעה. כן, את ״ההפתעה״. ומה אגיד לכם, זה היה אחד הרגעים הכי מסעירים בחיים שלי. היא נגעה בעצמה ובי במקביל, מולטי-טסקינג ברמה של מנכ״לית.

עכשיו, וידוי קטן: תמיד היה לי קטע עם קצת שליטה. סיפרתי לה, חצי מתבייש, והיא פשוט קרצה. ״אין בעיה, רק תשאל אותי לפני כל צעד.״ אז שאלתי. ושאלתי שוב. היא כמעט התחילה לצחוק. ״כן, כן, כן, נו כבר!״

היא נשכבה על הבטן, אני מאחוריה, והפעם כבר לא היה צורך במילים. לאט, עמוק, ואז חזק יותר, והיא גנחה ודחפה את עצמה אליי כאילו אנחנו מתאמנים יחד על הריקוד הזה כבר שנים. לא תאמינו כמה מהר נגמר לי האוויר. גמרתי עם רעש שאני מקווה שהשכנים חשבו שהוא מהטלוויזיה, והיא הגיעה איתי, צוחקת וגונחת באותה נשימה.

אחר כך שכבנו על הגב, חלקנו כוס יין אחת, והיא שאלה ״נו, איך הייתה הפנטזיה?״ אמרתי שהמציאות ניצחה בנוקאאוט. היא צחקה, נישקה אותי שוב בטעם תות, ואני הבנתי שמעכשיו כל פעם שאראה דוכן תותים בשוק, אחייך כמו אידיוט.