ליהי, צביקה והביקיני האדום

היי לכולם, ותודה שנכנסתם. אני ליהי, בת עשרים וחמש, ואני כבר כמה שנים טובות בתחום של ליווי לגברים. כן, בתשלום, והוגן, תודה ששאלתם. יש לי כלל אחד שאני לא מוותרת עליו לעולם: נפגשים רק באחת הדירות הדיסקרטיות בצפון שאני שוכרת. לא במלון עם פקיד קבלה סקרן, ובטח לא אצלי בבית, ליד ערימת הכביסה.

הדירות האלה, למי שלא יודע, בנויות בדיוק בשביל רגעים כאלה. מגיעים אליהן זוגות שרוצים קצת שקט מהשגרה, וגם גברים שבאים לבקר אותי. דיסקרטיות זה לא רק השם, זה כל העניין, ואף אחד לא רוצה שהשכנה מהקומה השלישית תדע איפה הוא היה ביום שלישי. אבל רגע, אני מפטפטת. באתם בשביל סיפור. מוכנים? יופי.

את צביקה פגשתי כשהייתי ממש ירוקה בתחום. הפגישה הראשונה שלי אי פעם, ותאמינו לי, הברכיים רעדו כמו ג׳לי. ציפיתי לאיזה טיפוס מלחיץ, ובמקום זה קיבלתי גבר שבשנייה שנכנסתי לקח לי את הפנים בין הידיים ונישק אותי. בהתחלה נשיקה קטנה ועדינה, מנומסת כזאת. אחר כך פחות מנומסת. הרבה פחות.

הוא חיבק אותי חזק, ממש חזק, והרגשתי שמשהו אצלו מאוד שמח לראות אותי. יצאה לי אנחה, מהפתעה בעיקר. זה הולך להיות כיף, הוא אמר. חייכתי במבוכה כמו בדייט ראשון ואמרתי שגם אני חושבת ככה. ואם היד שלי במקרה נחה בדיוק שם כשאמרתי את זה? טוב, אין מקרים בעולם. כבר אז הבנתי שזו לא תהיה הפעם האחרונה שלנו, ושאת הפעם הבאה הוא יקבע.

מסתבר שלדירה הייתה בריכה קטנה בכניסה. רוצה לקפוץ? שאל צביקה. בטח, רק תן לי למצוא את הביקיני, עניתי, ואז חפרתי בתיק כמו ארכיאולוגית עד שמצאתי אותו. אדום, קטן, ומאוד לא מתאים לאירוע משפחתי. בילינו שם שעות, שוחים, צוחקים, מספרים קצת על עצמנו, אבל כל אחד שמר את הסודות שלו בכיס. או בביקיני, במקרה שלי.

בבריכה צביקה שחה אליי מאחור וחיבק אותי, ואני כמעט בלעתי חצי מהמים מרוב הפתעה. אלגנטי, אני יודעת. אבל הוא רק צחק, נישק לי את הכתף ולחש שאני מקסימה. ובאותו רגע כל הפחד של הפגישה הראשונה פשוט התאדה, יחד עם הכלור, ונשאר רק חשק אחד גדול.

אחר כך, בחדר, פתחתי לאט את חזיית הביקיני ונתתי לה ליפול על הרצפה. זרקתי לו מבט שובב מעבר לכתף והלכתי למיטה, כאילו אני מאוד עסוקה בלסדר את תיק הבריכה. ספוילר: לא סידרתי שום דבר. הדקות הבאות היו חגיגה שלמה, עם הרבה ידיים, הרבה צחוק והרבה התנגשויות קטנות ומתוקות בין הקירות של הדירה הדיסקרטית.

והנה הקטע שאני הכי אוהבת אצל צביקה: למרות שהוא זה ששילם, הוא תמיד התעקש שאני אגיע ראשונה. ג׳נטלמן אמיתי. באותו לילה זה לא היה אתגר גדול במיוחד, כי הייתי חמה כמו תנור. וכשהגניחות שלי התחילו לעלות בווליום, הוא כבר ידע בדיוק לאן זה הולך. את ההמשך תדמיינו לבד, אתם גדולים.