מאיה, הנוצה וקוביית הקרח

בואו נתחיל בווידוי: אני מהאנשים שלא מאמינים לתמונות באינטרנט. לא לתמונות של מסעדות, לא של דירות להשכרה, ובטח שלא לתמונות באתרי ליווי. יש לי חבר שהזמין פעם בחורה לפי תמונה, והגיעה מישהי שנראתה כמו הדודה של התמונה. הוא עד היום מספר על זה בכל ארוחת שישי. אז כשישבתי מול תמונה אחת, באתר אחד, של בחורה שחייכה אליי כאילו היא יודעת משהו שאני לא, החשדנות שלי עבדה שעות נוספות.

מה ששבר אותי היה חבר אחר, טיפוס רציני שאף פעם לא מגזים. “תזמין,” הוא אמר, “זאת בדיוק היא. אין עבודה בעיניים.” אז הזמנתי. ועכשיו תחזיקו חזק: כשנשמעה דפיקה והדלת נפתחה, הבחורה שעמדה שם הייתה יפה יותר מהתמונה. כן, זה קורה. כנראה פעם בעשור. גבוהה, בשמלה שחורה של מישהי שהולכת לטקס פרסים, שיער מושלם, וחיוך שגרם לי לשכוח את השם שלי.

“היי, אני מאיה,” היא אמרה, ואני הצלחתי להוציא משהו שנשמע כמו “אהלן ברוכה הבאה בבקשה כן.” מזגתי לנו לשתות, והיא הרימה כוס. “לחיי מה?” “לחיי הערב,” אמרתי, “ולחיי חברים שלא משקרים.” היא צחקה. נקודה בשבילי.

ישבנו על הספה, והיא שאלה במה אני עובד. אמרתי ראיית חשבון. היא אמרה “סקסי”, ואני כמעט נחנקתי מהשתייה, כי אף אחד בהיסטוריה לא אמר את זה על ראיית חשבון. אבל היא אמרה את זה עם יד על הברך שלי, אז החלטתי להאמין לה.

ואז היא שלפה מהתיק הפתעה: קונדום בטעם תות. “את זה,” הודיעה, “אני שמה לך בעצמי. מסכים?” מסכים? חתמתי על זה בשתי ידיים. בחורה שמביאה קונדום עם טעם היא בחורה שמתכננת קדימה, והערכתי את זה מאוד.

מכאן הכול קרה מהר יותר ממשלוח אוכל ביום שישי. החגורה נפתחה, המכנסיים ירדו, ומה שמתחת קפץ לברך אותה כמו כלב שמח שבעליו חזר הביתה. היא פרצה בצחוק. “וואו, מישהו פה מתרגש,” אמרה, ונשקה לו. היא התחילה לפנק אותי בפה, וכשהייתי כבר על הקצה עצרה, הלבישה את הקונדום בתנועה של קוסמת, והמשיכה. מקצוענית, חשבתי. אפס זמן מת.

אחר כך הושיבה אותי על המיטה, שלפה צעיף ושאלה: “סומך עליי? אם משהו לא בסדר, אתה אומר וזה נגמר.” סמכתי. היא כיסתה לי את העיניים וקשרה לי את הידיים קלות לראש המיטה. “מה את הולכת לעשות לי?” שאלתי, בקול שאמור היה להישמע גברי. “תיכף תגלה.” פתאום היה ריח של קטורת, נוצה דגדגה לי את האף ואת החזה, ואז, בלי אזהרה, קוביית קרח. על הפטמות. ומשם דרומה. צרחתי? אולי קצת. בגבריות.

ואז היא עלתה עליי ורכבה כמו מישהי שמנסה לשבור שיא עולם. אני לא רואה כלום, לא זז, וגיליתי שאני מת על זה. היא נשכה לי את הפטמה וטפחה לי על הלחי. “ששש. פה אני הבוס.” שמעתי אותה צוחקת, והבנתי שהיא נהנית לענות אותי בדיוק כמו שאני נהנה להתענות.

אבל לכל גיבור יש גבול. עם משיכה אחת חזקה, ברגע שמשון הגיבור של חיי, הקשר השתחרר. היא הייתה בהלם לשנייה, ואז פרצה בצחוק. הורדתי את הצעיף, הפכתי אותה על הגב והכרזתי: “עכשיו אני הבוס!” היא צחקה עוד יותר, משכה אותי אליה וכרכה את הרגליים סביבי. אז אולי אני לא באמת הבוס.

“יותר עמוק,” היא ביקשה, והתחילה לתת לי טפיחות קטנות על הישבן, כמו ג'וקית שמזרזת סוס. אני לא מתלונן. כשהרגשתי שהסוס עומד לסיים את המרוץ, יצאתי, והיא כרעה מולי וסיימה אותי ביד, עם מבט מרוצה של מי שתכננה את כל זה מראש.

שכבנו מתנשפים. “ומה איתך?” שאלתי, כי אמא חינכה אותי להיות ג'נטלמן. היא לא אמרה מילה. רק נשכבה, תפסה לי את הראש וכיוונה אותו בדיוק לאן שצריך. ובזמן שהשתדלתי להחזיר טובה, חשבתי לעצמי: אם הייתי יודע שזה מה שמחכה אחרי שיחת טלפון אחת לשירותי ליווי, הייתי מפסיק להיות חשדן לפני עשר שנים. ובארוחת שישי הבאה, יש לי סוף סוף סיפור שמנצח את החבר עם הדודה.