מדריך הישרדות לבתול בן 25: איך תומר ניצח את החבר'ה

לכל חבורה יש את התפקידים הקבועים שלה. יש את זה שתמיד מאחר, יש את זה שאף פעם לא משלם על הבירה, ויש את הבתול. נעים מאוד, אני תומר, בן עשרים וחמש, והבתול הרשמי של החבורה כבר כמה שנים טובות. בשנת אלפיים וקצת, כשאפילו סבתא שלי משתמשת באפליקציית היכרויות, להיות בתול בגילי זה בערך כמו להחזיק פלאפון עם אנטנה. כולם מסתכלים עליך ומחייכים בחמלה.
ואל תבינו לא נכון, אין לי מושג למה זה קורה. ניסיתי לנתח את זה, הכנתי אפילו טבלת אקסל, ובסוף ויתרתי. כי תכל'ס, החומרים הגולמיים בסדר גמור. אני נראה טוב, מתאמן, וגם שם למטה אין לי ממה להתבייש, אם להאמין לסטטיסטיקה של חדרי ההלבשה. יש לי חברות שוות שמתייעצות איתי על החברים שלהן, ואני נותן עצות מעולות. אבל כשמגיע הרגע שבו אני צריך להתחיל עם מישהי? המוח עושה ריסטארט. אני הופך לפינגווין מגמגם.
והבדיחות לא נגמרות. בכל יום הולדת מישהו מציע להביא לי עוגה בצורת מנזר. מתישהו התחלתי בעצמי לחשוד שאני אמות ככה, בתול, עם היסטוריית גלישה מפוארת ושום זיכרון אמיתי. נמאס לי מהדמיון. רציתי את הדבר האמיתי.
אז עשיתי מה שכל גבר החלטי היה עושה: גלשתי, התלבטתי שבוע, וביום רביעי בערב סוף סוף התקשרתי לבעל של סוכנות ליווי. והייתי נועז, אה? לא ביקשתי אחת. ביקשתי שתיים, הכי טובות שיש. הבחור היה רגוע לגמרי, כאילו אני מזמין פיצה משפחתית עם תוספות. הוספתי עוד בקשה קטנה: אני רוצה לצלם, כי בלי הוכחה החבר'ה לא יאמינו לי גם אם אחזור עם תעודה חתומה. הבנות אמרו כן, בתנאי שהן יהיו עם מסכות. הוגן לגמרי.
הגעתי, נכנסתי, וכמעט הלכתי לאיבוד. שתיהן היו כל כך יפות שלרגע חשבתי שהתבלבלתי בכתובת והגעתי לסט של פרסומת לבושם. הן צחקו כשראו את הפרצוף שלי, ואחת מהן אמרה: תירגע מותק, אנחנו לא נושכות. טוב, אולי קצת. ואז זה התחיל. אחת הורידה לי את החולצה לאט, עם נשיקה על כל כפתור. השנייה טיפלה בי מלמטה, ותוך פחות מדקה הייתה לי ההצלחה הראשונה בחיים. שיא עולמי, כנראה.
אבל הן לא נתנו לי להתבייש. היו שם צחוקים, לימוד, הרבה סבלנות ושלוש שעות מטורפות שבהן כל הזמן שאלו אותי מה נעים לי. יצאתי משם עם חיוך של מישהו שזכה בלוטו פעמיים.
ותאמינו לי, היו גם רגעים קומיים. בשלב מסוים הסתבכתי עם הגרביים, ואחת מהן הצהירה שזה הדבר הכי חמוד שראתה כל השבוע. השנייה לימדה אותי שלא צריך למהר, שיש עוד זמן, ושהכי סקסי זה גבר שמקשיב. רשמתי לעצמי את זה בראש, באותיות מודגשות, לכל החיים.
הסוף? הבדיחות נגמרו ביום שהראיתי את ההוכחה. ואחרי חודשיים כבר הייתה לי חברה אמיתית, נועה, שלא מבינה עד היום למה אני מחייך כל פעם שמזכירים מסכות. אז אם אתם מחפשים סיפורי סקס עם סוף טוב, הנה אחד.
הוסיפו חוות דעת