מהפכת התחתונים של הבית שלנו

תודה רשמית לגל החום של אוגוסט, כי בזכותו גיליתי את הסוד הכי שווה שלי: לישון בלי תחתונים. בהתחלה זה היה עניין טכני. אחר כך זה הפך לעניין רגשי. ועכשיו זה כבר עניין משפחתי של שניים, עם חוקים, מסורת ובעל שמחכה לשעת השינה כמו ילד לפני טיול שנתי.

תדמיינו את זה: אני נכנסת למיטה, האוויר מהמזגן מלטף את העור החשוף, ופתאום כל הגוף שלי ער כאילו שתיתי שלושה אספרסו. הסדינים הקרירים, אלה שקנינו במבצע ועלו בכל זאת כמו טיסה לאילת, מחליקים עליי ברכות. זה מרגיע, זה נעים, וזה גם, איך לומר בעדינות, מעורר. לפעמים היד שלי יוצאת לטיול לבד על הירך, ממשיכה לצד הפנימי, ואני מגלה שאני כבר לא כל כך עייפה.

ואז נכנס רועי. בעלי היקר מגיב לבשורה הזאת כאילו זכה בלוטו. מבחינתו זה הדבר הכי סקסי שקרה בבית מאז שהתקנו תאורה עמומה בסלון. יש משהו מצחיק ומרגש בידיעה שהוא יכול פשוט להושיט יד ולמצוא אותי מוכנה, בלי מכשולים בדרך. הוא אומר לי כל ערב כמה העור שלי חלק, ואני מעמידה פנים שזה לא מחמיא לי. זה מחמיא לי מאוד.

האצבעות שלו מתחילות לסייר. הגב התחתון, הירכיים, הצד הפנימי שלהן. אני מצדי לא נשארת חייבת, ומתקרבת אליו, מתחככת ברגל השעירה שלו כמו חתולה שמבקשת תשומת לב. זה מגרד ומטריף באותה מידה, ובדרך כלל זה נגמר בכך ששנינו שוכחים שבכלל הלכנו לישון.

הוא אוהב להרגיש אותי מתעוררת. הידיים שלו מוצאות את השדיים, מתגרות, ואז גולשות למטה, אל המקומות שהוא כבר מכיר כמו את דרך הבית. וכשהוא מחליט לרדת ולנשק אותי שם, אני צריכה לנשוך את הכרית, כי השכנים מהקומה השלישית כבר שלחו פעם הודעה בקבוצת הבניין.

היו גם תקלות, אני לא אשקר. פעם אחת אמא שלו הגיעה בהפתעה בשבע בבוקר, ואני רצתי לפתוח את הדלת עם כותונת קצרה ותפילה בלב. פעם אחרת החתול החליט שהשמיכה היא שטח מחיה שלו, והיה רגע מביך מאוד של טפרים במקום הלא נכון. אבל אלה מחירים שאני מוכנה לשלם, ואני משלמת אותם בחיוך.

כי הנקודה היא לא רק הנוחות. זה המשחק. זה המבט שלו כשאני נעמדת ליד המיטה, מורידה לאט את הכותונת רק עד הברכיים ומשאירה אותה שם, כאילו אני מתלבטת. זה הצחוק המשותף כשאני שואלת ״מה, אתה רוצה משהו?״ ושנינו יודעים בדיוק מה הוא רוצה. ותאמינו לי, אחרי כמה שנים של נישואים, צחוק כזה שווה זהב.

אחרי הכול, אני נרדמת מכורבלת בו, עם היד שלו עליי כמו שמיכה פרטית. הלילות שלנו מלאים בלחישות, בצחוקים ובאהבה, ונראה שהרעב הזה לא הולך לשום מקום. אז אם אתם שואלים אותי, אל תחכו לגל החום הבא. תנסו כבר הלילה. במקרה הגרוע תתקררו קצת. במקרה הטוב, תודו לי.