מה שמצאתי ביומן של אשתי (ומה שקרה כשהכרנו)

בואו נודה באמת: אם הייתם מוצאים יומן של בת הזוג שלכם מציץ מתחת לכרית, הייתם מחזיקים מעמד? אני החזקתי מעמד בדיוק ארבע דקות וחצי, מדדתי. אחר כך התיישבתי על המיטה, הסתכלתי לצדדים כמו גנב בסרט מצויר, ופתחתי. מאיה, אשתי, הייתה פעם נערת ליווי, וזה לא סוד אצלנו בבית, ככה הכרנו. אבל לא תיארתי לעצמי שאפתח בדיוק את העמוד שבו היא כותבת על הערב שלנו. מה הסיכויים? כנראה גבוהים, אם מתברר שהיא קוראת אותו שוב ושוב.

אז הנה הסיפור, מהצד שלי. הגעתי לעיר חדשה, לא הכרתי אף אחד, והרגשתי קצת כמו ריצ'רד גיר באותו סרט מפורסם, רק בלי המכונית היוקרתית ובלי השיער הכסוף. החלטתי שמגיע לי ערב אחד שאני לא מבלה מול נטפליקס, והזמנתי בחורה ממשרד ליווי שחבר המליץ עליו בתור "רציני, לא מהסיפורים". הם אמרו שהיא תגיע למסיבה פרטית באותו לילה.

והיא הגיעה, עם כמה חברות, כמו להקה. שיער קצר, עיניים ירוקות שנראו כמו פילטר אבל לא היו, וחיוך שעשה לי משהו בברכיים. הסתכלתי על התמונה בטלפון, אחר כך עליה, ושוב על התמונה. תשמעו, לפעמים המציאות מנצחת את הפוטושופ בנוקאאוט.

המסיבה, איך לומר בעדינות, לקחה תפנית. בדקה אחת אנשים מחזיקים כוסות ומדברים על מחירי הדירות, ובדקה הבאה כבר אין יותר מדי בגדים בחדר ואף אחד לא מדבר על דירות. זה היה מסעיר, אני לא אגיד שלא. אבל משהו בי התעקש: את מאיה אני לא חולק. לפחות לא בפעם הראשונה.

אז חטפתי בקבוק יין, והיא חטפה אותי, כי בואו נהיה כנים, היא זו שמשכה אותי במדרגות. עלינו לחדר למעלה, ונרות כבר דלקו שם, מישהו שם הוא מארגן אירועים מצוין. "ארז," הצגתי את עצמי. "מאיה," היא ענתה, "ואני יודעת מי אתה, אמרו לי." וזהו, בלי שמות משפחה ובלי "מה אתה עושה בחיים". נישקתי אותה, והנשיקה הזאת, אני אומר לכם, הייתה שווה את כל שכר הדירה של אותו חודש.

היא פשטה את השמלה כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם, ואני עמדתי שם כמו מישהו שרואה את הים בפעם הראשונה. הנחתי אותה על המיטה ויצאתי לסיור מודרך: צוואר, כתפיים, חזה, בטן, ומשם למטה, לאט ועם הרבה סבלנות, עד שהיא התחילה לצחקק ולגנוח בבת אחת ולמשוך אותי בשיער.

ואז היינו אחד. היא נעלה את הרגליים סביבי כמו חגורת בטיחות, ואנחנו מצאנו קצב, איבדנו אותו ומצאנו שוב. הרמתי אותה, היא צחקה שאני "מתאמן רק בשבילה", ואחר כך היא הסתובבה ונתנה לי לנשק לה את העורף, בזמן שכל העולם התכווץ לחדר אחד קטן.

"את תהיי אשתי," אמרתי ממש בשיא, ובאופן מפתיע זה לא נשמע משוגע. גמרנו יחד, מתנשפים, ונשארנו מחובקים עוד הרבה אחר כך. בתחתית העמוד ביומן היא כתבה: "הוא אמר את זה ברצינות. עוד לא החלטתי אם להאמין לו." ובכן, מאיה, שתים עשרה שנה אחרי, אני חושב שקיבלת תשובה. ואם חיפשתם סיפור אירוטי עם סוף טוב, הנה הוא.