מה שקורה בריו נשאר בריו

לכל גבר יש פנטזיה אחת שהוא לא מספר עליה אפילו לחבר הכי טוב שלו. אצלי זו הייתה נערת ליווי. אבל לא פה, חס וחלילה, לא כשמיכל בבית ובקבוצת השכונה יודעים מה אכלתי בבוקר. אם כבר, אז רחוק. ממש רחוק. מה שקורה רחוק נשאר שם, לא?

אז כשהבוס שלח אותי לריו לכנס, כמעט רקדתי סמבה בשדה התעופה. בחדר במלון חיכו לי מיטה ענקית, שטיח רך ואפילו אח, שזה מוזר באקלים הזה, אבל מי אני שאתלונן. הזמנתי כריך, פתחתי את הלפטופ, והתחלתי במה שקראתי לו מחקר שוק. אם מישהו מהעבודה היה רואה את המסך שלי באותו רגע, הייתי צריך להמציא סיפור טוב במיוחד על ניתוח מתחרים.

האמת? הייתי לחוץ כמו בראיון עבודה. בדקתי שלוש פעמים שהדאודורנט עובד, החלפתי חולצה פעמיים, ואפילו תרגלתי מול המראה משפט פתיחה בפורטוגזית. הוא יצא נורא. החלטתי לוותר עליו.

המחקר הסתיים מהר. היא נקראה ג'וליאנה, והתמונות שלה גרמו לי לשכוח לבלוע. קראתי את הביקורות עליה כמו שקוראים ביקורות על מסעדה לפני יום הולדת, וכולן היו מתלהבות. שיער מושלם, חיוך ממזרי וישבן שצריך לקבל אזרחות כבוד. שלחתי הודעה. היא אמרה שעוד שעה. אכלתי את הכריך בשלושה ביסים, וניסיתי להיראות רגוע מול המראה. לא הצלחתי.

כשהיא נכנסה, כל הצרפתית, האנגלית והפורטוגזית שלמדתי באפליקציה נמחקו לי מהראש. הגשתי לה כוס יין והיא מיד שמה מוזיקה. ניסיתי להוביל בריקוד. הניסיון נכשל בתוך שתי שניות. היא פשוט צחקה, תפסה לי את הידיים והראתה לי מי הבוסית פה. ובכנות? היה לי ממש בסדר עם ההיררכיה החדשה.

איכשהו, ואל תשאלו אותי איך, מצאנו את עצמנו על השטיח מול האח. היא נישקה אותי בכל מקום, ואני מתכוון לכל מקום, בתנועות איטיות שלא השאירו שום ספק לגבי הכוונות שלה. ניסיתי לעצור אותה כמה פעמים כדי לא לגמור את הערב מוקדם מדי. היא רק חייכה והמשיכה. גברת עקשנית. ובינינו, ממש לא הייתי בעמדה להתווכח איתה באותו רגע, וגם לא רציתי.

בסוף הרמתי אותה למיטה והחלפנו תפקידים. גיליתי שגם לי יש כמה כישרונות נסתרים. לפי הגניחות שלה, גם היא גילתה. היא משכה לי בשיער, צחקה, גנחה, ושוב צחקה, ואני הרגשתי כמו מלך העולם, או לפחות מלך חדר המלון. כשהיא ביקשה שלא אפסיק, הבנתי שזה כבר מזמן לא רק ביקור אצל נערת ליווי, אלא הלילה הכי טוב שהיה לי מזה שנים.

הגענו יחד, בצעקה קטנה שהשכנים בטח שמעו. אחר כך שכבנו מיוזעים, צוחקים כמו שני מטורפים, ועישנו סיגריה אחת מול החלון. היא סיפרה לי על החוף שבו גדלה, אני סיפרתי לה על חומוס ועל פלאפל, והיא לא האמינה שאנשים מתווכחים עליו ברצינות. זו הייתה השיחה הכי מצחיקה שהייתה לי בכל הנסיעה, כולל הכנס. ובחזרה לארץ? טוב, מה שקורה בריו.