נסיעת עבודה לחיפה, או: איך עמית למד שהכרמל לא רק הר

עמית נשוי כבר עשר שנים, ויש לו שני תחביבים: לשחק פאדל בימי שישי ולפנטז על חיפה. אל תשאלו למה דווקא חיפה. אולי בגלל שכל החיים הוא גר באשדוד, איפה שהדבר הכי גבוה הוא הגשר של הנמל, ואולי בגלל שחבר מהמילואים נשבע לו פעם שהבנות בחיפה פשוט חמות יותר. בכל מקרה, כשהבוס הודיע לו על כנס של יומיים במלון על הכרמל, עמית כמעט חיבק אותו.

הישיבות היו משעממות בדיוק כמו שציפה. בערב הוא חזר לחדר, התקלח, נעטף בחלוק של המלון שהיה רך יותר מכל מגבת שהייתה לו אי פעם, ונשכב על המיטה עם הטלפון. חיפוש קצר, כמה גלילות, ופתאום הוא בהה במסך של נערות ליווי בחיפה כמו מישהו שזה עתה זכה בלוטו. היו שם לנה, רוסייה עם חיוך מסוכן וחזה שגרם לו לשכוח איך קוראים לו, ושירן, שחרחורת עם גוף שנראה כמו פרסומת לחדר כושר.

הוא ניסה לבחור. באמת שניסה. אחרי שלוש דקות של התלבטות הוא הגיע למסקנה הכי הגיונית שיש: למה לבחור? בכל זאת, נסיעת עבודה, צריך לנצל את התקציב.

כשהן דפקו בדלת הוא צעק שפתוח, ורק אז נזכר שהוא עומד באמצע החדר בחלוק ובגרביים. לנה הסתכלה על הגרביים, שירן הסתכלה על לנה, ושתיהן פרצו בצחוק. ככה בדיוק נשבר הקרח. הן נראו בדיוק כמו בתמונות, מה שבעולם של היום זה כמעט נס, ועמית חשב לעצמו שאולי בכל זאת יש אלוהים, והוא גר בחיפה.

הוא פתח בקבוק יין שקנה בלובי במחיר של חצי משכורת, ושלושתם התחילו להשקות זה את זה, חצי בצחוק וחצי ממש לא. שירן שמה שיר מהטלפון, לנה גררה אותו לרקוד, והוא, שבחתונות בדרך כלל נתקע ליד הבר, פתאום זז כמו מקצוען. הנשיקות הגיעו לבד. לנה נישקה אותו בפה, שירן נישקה לו את האוזן, והחלוק, נו, החלוק החליט לפרוש לגמלאות.

שירן ירדה לאט, הרימה אליו מבט ואמרה משהו מחמיא כל כך שעמית שקל להקליט אותו ולהשמיע לעצמו בבוקר. לנה בינתיים לא נתנה לו לנשום מרוב נשיקות. בשלב הזה הוא כבר הפסיק לחשוב על הכנס, על הבוס ועל כל דבר אחר.

הם עברו למיטה, ועמית גילה שמיטת קינג במלון היא לא מותרות, היא הכרח. הוא עבר מאחת לשנייה, הן צחקו והנחו אותו, והוא קלט מהר מאוד. הסיבוב הראשון נגמר בפיצוץ שכנראה שמעו גם בעכו. הן, מצידן, לא התכוונו לתת לו ללכת לישון. אחרי הפסקת מים קצרה הגיע גם סיבוב שני, איטי ומתוק, שהשאיר את שלושתם שוכבים על הגב ומצחקקים.

ואז, כמו בסרט, הן קמו, התלבשו בשניות, נתנו לו נשיקה על הלחי ונעלמו. עמית אפילו לא הספיק להגיד תודה. הוא נשאר על המיטה, בגרביים, מסתכל על אורות המפרץ, ומבין שהחבר מהמילואים צדק לגמרי. בדיוק ככה הוא אוהב את זה: בלי דרמות, בלי טלפונים מיותרים, רק לילה אחד שנשאר בכרמל.