עידו, חדר 714 והבדיחה הכי גרועה בעולם

עידו היה בן עשרים וארבע, והוא תרגל את המשפט "שלום, נעים מאוד" מול המראה בחדר 714 בערך שלושים פעם. בכל פעם זה נשמע יותר כמו פקיד בנק. הוא עמד ליד החלון, הסתכל על האורות של העיר והזיע כמו גבינה בשמש. זו הייתה הפעם הראשונה שלו. לא רק עם נערת ליווי, אלא בכלל. אחרי שנים של "אני אחכה לרגע הנכון", הוא הבין שהרגע הנכון לא מתכוון לדפוק לו על הדלת. אז הוא הזמין מישהי שכן.

היא דפקה בדיוק בזמן. שני, בת עשרים ושש, שיער שחור ארוך, עיניים ירוקות ושמלה שחורה שגרמה לעידו לשכוח את המשפט שתרגל. "שלום, נעים מאוד, אני בנק," הוא אמר. היא הסתכלה עליו שנייה, ואז פרצה בצחוק. "בנק? מעולה. אני מקווה שיש לך ריבית טובה." והיא נכנסה.

הם ישבו על הספה, ושני שאלה אותו שאלות כאילו היא באה לראיון עבודה ולא לשם מה שבאה. הוא סיפר לה על העבודה, על החתול שלו שמסרב לאכול משהו שהוא לא טונה, ועל אמא שלו שעדיין שולחת לו קופסאות אוכל. היא צחקה מכל בדיחה, גם מהבדיחה על הפינגווין שאפילו הוא ידע שהיא גרועה. ואז היא הניחה לו יד על הירך, והחתול, האמא והפינגווין נמחקו לו מהראש בבת אחת.

"אנחנו נעשה את זה לאט," היא אמרה. "סקס זה לא ריצת מאה מטר. זה יותר כמו טיול שנתי, רק בלי המורה." עידו חשב שזה המשפט הכי חכם ששמע השנה.

היא הורידה את השמלה, ומתחתיה הייתה תחרה שחורה שגרמה לו לשכוח איך נושמים. הוא התפשט במהירות של מי שמנסה להספיק לאוטובוס, נתקע עם רגל אחת במכנסיים וכמעט נפל. שני תפסה אותו, צוחקת. "תירגע, גיבור, אני לא בורחת." ואז היא כרעה מולו, והקומיקס נגמר. עידו נשען אחורה, עצם עיניים, והוציא מעצמו קול שהזכיר אופנוע בבוקר קר.

במיטה היא לקחה את היד שלו והראתה לו לאן ללכת. "פה," היא אמרה. "ופה. ועכשיו לאט יותר." הוא היה תלמיד מצטיין. כשהיא נאנחה בפעם הראשונה בגללו, הוא הרגיש כאילו זכה בלוטו. היא הוציאה קונדום, הלבישה אותו עליו בזריזות של קוסמת, ואז התיישבה עליו לאט. עידו פתח את הפה כדי להגיד משהו חכם, ומה שיצא היה "וואו". רק "וואו". כמה פעמים.

שני התחילה לנוע, לאט ואז מהר יותר, והוא החזיק לה במותניים כאילו הוא על רכבת הרים. בשלב מסוים היא התהפכה על ארבע וזרקה לו מבט מעבר לכתף. "נו, בנק, תפקיד." הוא הפקיד. הרבה. החדר התמלא בקולות שבטח שמעו גם בחדר 716, ושני רעדה פתאום כולה, צועקת משהו שאולי היה שמו. זה מה שהעיף אותו מעבר לקצה, והוא התמוטט עליה, מתנשף וצוחק.

"נו?" היא שאלה כששכבו על הגב. "איך הייתה הפעם הראשונה?" "אני חושב," אמר עידו, "שאני צריך עוד שיעור. לחזרה על החומר." היא צחקה, ובסיבוב השני הם עשו את זה לאט, פנים מול פנים, והוא אפילו הצליח להביא אותה שוב לשם. לבד. בלי הוראות.

כשהיא התלבשה, שני חיבקה אותו חיבוק אמיתי. "סקס עם נערת ליווי זה רק פרק ראשון," היא אמרה. "מכאן זה רק משתפר. ותפסיק עם הבדיחה על הפינגווין." עידו יצא מהמלון בבוקר עם חיוך ענק. את הבדיחה על הפינגווין, דרך אגב, הוא מספר עד היום.