פגשתי את האקס מהצבא בתור לקופת חולים

תגידו, מה הסיכוי? אני עומדת בתור בקופת חולים, מחזיקה מספר 47 כשעל הלוח מהבהב 12, עם שיער שלא ראה מברשת מאז הבוקר, ומישהו מאחוריי אומר: – נטע? זאת את? אני מסתובבת, ומולי עומד עמרי. כן, עמרי ההוא. גבוה, חתיך, ועכשיו עם קצת אפור בצדדים שעושה לו פשוט עוול לטובה. ואני? אני בטרנינג.

פלאשבק קצר להסבר: אמצע שנות התשעים, בסיס בצפון שאלוהים שכח, חורף מקפיא. שנינו בני עשרים, ושנינו נתקענו בשבת כשכל הבסיס נסע הביתה. הוא היה חייל בודד שהגיע לבד מניו ג'רזי, ואני פשוט הפסדתי בהגרלת התורנויות. היה קר, היה משעמם, והיה תנור אחד קטן. מה שקרה ליד התנור הזה נשאר שם. עד עכשיו.

מה בדיוק קרה שם? נגיד ככה: שמיכה צבאית אחת, שני אנשים קפואים, ומסקנה מדעית שחום גוף עובד יותר טוב מכל תנור נפט. בבוקר עשינו פרצופים של חיילים רציניים לגמרי, ואחרי השחרור כל אחד הלך לדרכו. אני החלפתי שלוש עבודות, שתי דירות ותספורת אחת שאני עדיין מתחרטת עליה. הוא, כנראה, בנה גשרים או משהו. ועכשיו הוא פה, בתור, ואני מחזיקה פתק עם מספר ולא יודעת איפה לשים את הידיים.

בקופת חולים, עמרי סיפר בקלילות שהוא מהנדס, שהתגרש לא מזמן ושהוא שמח לראות אותי. – באמת? שאלתי, כאילו זו השאלה החכמה ביותר שיכולתי לשאול. הוא צחק והציע לשתות משהו השבוע. הסכמתי כל כך מהר שהפקידה הרימה את העיניים מהמחשב.

בבית הקפה צחקנו כמו מטורפים על הקצינה שתמיד צעקה, על השניצל של חדר האוכל, על הכול חוץ מאותו לילה – שכמובן ריחף מעל השולחן כמו פיל ורוד. אחר כך הלכנו לים, ישבנו על החול, ופתאום, בלי אזהרה, הוא נישק אותי. ואני? אני נזכרתי למה לא שכחתי.

בפגישה השנייה הידיים שלו כבר היו פחות מנומסות, אבל הייתה בעיה קטנה: אני מתה על פרטיות, והוא – תחזיקו חזק – גר זמנית אצל אמא שלו. אין מצב. ואז שמעתי את עצמי אומרת: – אתה יודע מה? אני מכירה מישהו עם דירה דיסקרטית. לא ידעתי שאני כזאת נועזת. גם הוא לא ידע, לפי הגבות שלו.

הדירה הייתה פצצה. נקייה, מעוצבת, ובאמצע – ג'קוזי. ג'קוזי! מילאנו אותו, השלנו בגדים בלי טקסים ונכנסנו. – לא השתנית בכלל, הוא אמר, וזה היה השקר הכי מתוק ששמעתי השנה. הידיים שלו גילו את הגוף שלי מחדש מתחת לבועות, ואני החזרתי לו באותו מטבע, בלי לחשוב פעמיים.

הוא הרים אותי והושיב אותי עליו, והמים עשו גלים קטנים סביבנו. התחלנו לאט, כמו שני אנשים שמנסים להיזכר בריקוד ישן, ואז הגוף נזכר לבד והקצב תפס. זה היה חם, רטוב ומהיר. מהיר מאוד. נגיד שעשרים שנה של ציפייה לא בדיוק עוזרות לסבלנות.

נשארנו מתנשפים, ואז פרצנו בצחוק היסטרי שהדהד מקירות האמבטיה. עמרי קירב את הפה לאוזן שלי ולחש: – רגע, הלילה רק התחיל. ואני חשבתי שאין כמו סיפורי סקס אמיתיים, במיוחד כשהם שלך.