פנטזיית הבלט של איש ההייטק

יש לי וידוי: אני איש הייטק. כן, מהסוג הזה, עם הקפוצ'ון והקפה הקר והישיבות שהיו יכולות להיות מייל. ובכל ערב, כשאני יוצא מהמשרד במרכז תל אביב, המוח שלי לא חושב על באגים. הוא חושב על נערות ליווי בתל אביב. מה לעשות, לכל אחד יש תחביב.

היום זה גם קל להחריד. פעם היה צריך אומץ, היום צריך וויפיי. באותו לילה החלטתי ללכת על הפנטזיה הכי ספציפית שלי: אישה שנראית כמו רקדנית בלט ויודעת לזוז כאילו צ'ייקובסקי כתב לה פסקול אישי. אמרתי לעצמי שאם צריך, אשלם תוספת. איכות עולה כסף, זה ידוע.

ככה הגעתי לפרופיל של יערה. שלחתי לה הודעה ארוכה מדי, עם יותר פרטים ממסמך אפיון, והיא ענתה במשפט אחד: "תבוא, תופתע, אני אדאג לשאר." אהבתי את הגישה. ניהול פרויקטים ברמה הכי גבוהה. אם הייתה לי חברה כזאת בצוות, היינו מסיימים כל ספרינט בזמן.

ואני אגיד לכם, היא לא הגזימה. היא חיכתה בפתח בבגד גוף לבן, צמוד וחלק, השיער השחור קלוע מעל הראש, ומשהו בעמידה שלה צעק "אגם הברבורים". נכנסתי, התיישבתי בסלון וניסיתי להיראות רגוע. לא הצלחתי.

ניסיתי לשחק אותה קול. אמרתי משהו כמו "דירה יפה", שזה המשפט הכי מקורי שגבר יכול להגיד במצב כזה. היא צחקה, הציעה לי מים, ואני שתיתי חצי בקבוק בבת אחת כמו מי שחזר ממסע במדבר יהודה. היא כנראה רגילה לגברים לחוצים, כי היא רק חייכה ואמרה: "תירגע, אנחנו לא ממהרים לשום מקום." וזה, תאמינו לי, היה המשפט הכי סקסי ששמעתי באותה שנה.

יערה התחילה לגעת בעצמה מעל הבד ומתחתיו, לאט, מתגרה, מכניסה אצבע לפה כמו בפרסומת לגלידה שנפסלה לשידור. ואז בגד הגוף התחיל לרדת, עד המותניים, וחשף חזה קטן וחיוור. אני כבר הייתי בלי מכנסיים, ואני לא ממש זוכר מתי זה קרה.

היא ירדה אליי בתנועה של רקדנית מקצועית ועבדה עליי בפה בלהט שהיה ראוי למחיאות כפיים. רגע לפני שהכל נגמר, עצרתי. "עוד לא ראיתי הכל," אמרתי, כמו מבקר תיאטרון קפדן. היא חייכה, הורידה את התחתונים, ושלפה מהשידה צעצוע כמו קוסמת ששולפת ארנב מהכובע. ההופעה שאחר כך? תאמינו לי, אין לה ביקורת שלילית אחת.

"בוא, נגמור ביחד," היא לחשה בסוף, ומי אני שאסרב. היה חם, היה רטוב, היו כמה תנוחות שאני לא בטוח שהמדריך שלי ביוגה מכיר. את הסיום היא ניהלה בעצמה, עם יד ופה ותזמון מושלם, ואני נשכבתי לידה כמו שחקן אחרי הצגת בכורה.

ואם אתם שואלים, כן, למחרת בבוקר הגעתי למשרד עם חיוך כזה שהמנהלת שלי שאלה אם קיבלתי העלאה. לא סיפרתי לה. יש דברים שלא נכנסים לדוח השבועי.

המסקנה שלי? פנטזיות לא צריכות להישאר בתיקייה נסתרת במחשב. אם גם לכם יש אחת כזאת, אולי הגיע הזמן לעשות לה דיפלוי.