פרארי שעומדת בחניה

אם אי פעם נכנסתם לחדר כושר ברמת החייל וראיתם מדריך שנראה כמו פוסטר של מותג בגדי ים, יש מצב שזה הייתי אני. אני לא אומר את זה מתוך יהירות, פשוט ככה זה. נשים מתחילות איתי ליד ההליכונים, גברים שולחים לי הודעות באינסטגרם, ופעם אחת מישהי אפילו השאירה לי עוגיות עם פתק. ואני? אני מחייך, אומר תודה, ובורח לחדר המדריכים כמו חתול שראה מקלחת.

הסיבה מביכה, אז בואו נגמור עם זה מהר: מבחינת אורך, הטבע קימץ. מבחינת עובי הוא דווקא היה נדיב, אבל אני תמיד הסתכלתי על החצי הריק של הכוס. בראש שלי כל פגישה רומנטית נגמרה באותה סצנה, אני מוריד תחתונים והיא מנסה לא לצחוק. אז פשוט ויתרתי על הסצנה. ערבים שלמים ביליתי מול הלפטופ עם סרטים, יד ימין וקערת פופקורן. חיים מלאי הרפתקאות, ממש.

מי שכן ידע היה גיל, חבר שלי עוד מהשירות, בן אדם עם פה גדול ולב עוד יותר גדול. ״אחי, אתה כמו פרארי שעומדת בחניה,״ הוא היה אומר. ״אף אחד לא שואל כמה גדול המנוע, שואלים אם אתה יודע לנהוג.״ יום אחד הוא איבד את הסבלנות. ״מחר אנחנו נוסעים צפונה. יש שתי נערות ליווי שאני מכיר, מקסימות, ואני משלם. אל תתווכח איתי, זה כבר סגור.״ התווכחתי. הפסדתי.

בכביש שש הוא לא הפסיק לקרוץ לי. ״נוי וליאת זה לא סתם,״ אמר, ״הן חכמות, מצחיקות, ואפשר לדבר איתן על הכול, מפוליטיקה ועד מכבי חיפה.״ הוא כבר עדכן אותן בכל הדרמה שלי, והן הבטיחו טיפול VIP. כשהגענו לדירה בנהריה, גיל זרק לי ״תהנה, מלך״ ונעלם לאכול שווארמה. אני נשארתי בסלון, מזיע יותר מבאימון רגליים, ומנסה להיראות כמו מישהו שעושה את זה כל יום.

נוי הייתה הראשונה שהתקרבה. היא שמה יד על הכפתור של הג'ינס שלי, ואני קפצתי כאילו נגעה בי בחשמל. היא רק צחקה, נישקה אותי קלות ואמרה ״מותק, ראיתי בחיים שלי יותר ממה שאתה מדמיין. תירגע.״ ליאת הגיעה מאחור, בלי שום בגד, וחיבקה אותי כמו שמחבקים מישהו שחוזר מטיסה ארוכה. הבגדים שלי עפו לכל הכיוונים, ועמדתי שם אדום כמו סלק. אז נוי ירדה על הברכיים, ואני פשוט הפסקתי לחשוב, וזה נמשך הרבה מאוד זמן.

הפגישות הראשונות היו בעיקר נשיקות, ליטופים והרבה צחוק. ואז, ביום שלישי אחד בלי שום סיבה מיוחדת, משהו נפתח אצלי. לקחתי את ליאת, אחר כך את נוי, ופתאום הבנתי שגיל צדק לגמרי, זה עניין של נהיגה. הגודל, אגב, נשאר אותו גודל, אבל הביטחון גדל לממדים של מגדלי עזריאלי. היום, כשמישהי מתחילה איתי ליד ההליכונים, אני כבר לא בורח. אני מזמין אותה לקפה, ומי שקוראת את סיפורי הסקס שלי יודעת איך זה נגמר.

וגיל? גיל עד היום מזכיר לי בכל הזדמנות שהוא חייב לי חשבונית על הנסיעה ההיא, ושההשקעה הכי טובה שעשה בחיים לא הייתה בבורסה.