צחי, אגם והשמן שהריח כמו יוון

צחי לא היה צריך הרבה. באמת שלא. מילה טובה, חיבוק, מישהו שיצחק מהבדיחות שלו, גם מהגרועות. בבית? שם כבר מזמן הפסיקו לצחוק. הוא ואשתו היו כמו שני עובדים באותה משמרת: שלום, מה עם הקניות, מי אוסף את הקטנה. ״נשארים בשביל הילדים,״ הם אמרו לעצמם, המשפט שכל זוג גמור שולף כמו כרטיס חבר במועדון.

הוא לא רצה רומן. רומן זה הודעות מחוקות, סיסמאות, טלפון הפוך על השולחן. מי צריך את זה? הוא רצה משהו קצר, נקי, כאן ועכשיו. ובתור מנהל בכיר עם עניבה, ישיבות הנהלה ושם טוב, הדבר האחרון שהיה צריך זה דרמה.

עיסוי אירוטי בגבעתיים? רגע, כאן?

אז הוא עשה מה שכל גבר אחראי עושה: נכנס לאתר בשתיים בלילה. ושם, בין כל הפרופילים, הוא עצר על אגם. בת עשרים וחמש, סטודנטית, בלונדינית, גבוהה, עם חיוך שנראה כאילו הוא יודע איזה יום עבר עליך. היא הציעה עיסויים, אבל משהו בה צעק ״אני יודעת גם להקשיב״. הבעיה? היא מגבעתיים. וגם הוא. ״מה אם אפגוש אותה אחר כך בסופר?״ שאל את עצמו. ואז הבין שבשירות דיסקרטי אמיתי, דווקא קרוב לבית זה הכי נוח. ולכל היותר, יגיד לה שלום ליד המלפפונים.

הוא כתב לה הודעה, מחק אותה, כתב שוב, הוסיף סמיילי, מחק את הסמיילי, ובסוף שלח בלי כלום. היא ענתה תוך שתי דקות: ״חמישי בעשר?״ ככה פשוט.

מלון, דלת, ופתאום החיים מתעוררים

הוא הזמין חדר במלון, ניסה לסדר את השיער מול המראה ארבע פעמים, ואז דפיקה. אגם עמדה בפתח, בדיוק כמו בתמונות. אפילו יותר. ״אתה יודע כמה פעמים אנשים פותחים לי את הדלת בהלם, כי ציפו לתמונה מזויפת?״ היא צחקה ונכנסה. צחי, נבוך כמו בראיון העבודה הראשון שלו, הציע לה מים. היא לא רצתה מים. היא רצתה לראות את חדר השינה, ומי הוא שיסרב לאורחת.

הלב שלו עשה שם ריקודי עם. היא הושיבה אותו על המיטה ופתחה לו את החולצה כאילו היא פותחת מתנת יום הולדת, בלי לקרוע את העטיפה. הציפורניים שלה טיילו עליו ולא השאירו פינה בלי ביקור. ״אין לי סבלנות,״ היא אמרה, וירדה אליו. צחי גילה שהוא עדיין יודע להיאנח. מתברר שזה כמו לרכוב על אופניים, רק הרבה יותר נעים.

ואז השכיבה אותו על הבטן, הדליקה קטורת שהביאה מהבית, כן, היא הגיעה עם ערכה מלאה, ומרחה עליו שמן שהריח כמו חופשה ביוון. היא נשכבה עליו והחליקה לאורך הגב שלו כמו גולשת על גל, והוא הרגיש כל קימור, כל נשימה, כל פעימה. אם מישהו היה אומר לו בבוקר שזה מה שמחכה לו, הוא היה מבטל את ישיבת התקציב ושולח את כולם הביתה.

״את יודעת שזה הכי טוב שקרה לי מאז שמכבי זכתה באליפות?״ הוא מלמל. ״אני אקח את זה כמחמאה,״ היא צחקה, ולא הפסיקה לרגע.

הדבר הכי טוב שקרה לו השנה

בשלב מסוים הוא הסתובב, כי יש גבול לכמה אפשר לשכב על הבטן. אגם עלתה עליו, והשניים, משומנים כמו שני דגים בצלחת, מצאו קצב שלא היה מבייש להקת סמבה. הגל הראשון הגיע, ואז, להפתעתו המוחלטת, גם השני. ״וואו, צחי,״ אמר לעצמו, ״יש לך עוד דלק במיכל.״

ואז החליפו תפקידים. עכשיו הוא המעסה, והוא לקח את התפקיד ברצינות של עובד מצטיין. שמן על הגב שלה, על הירכיים, אצבעות שחוקרות לאט, שפתיים על השדיים, והיא נאנחת ומושכת אותו אליה. קצת היא עליו, קצת הוא עליה, כמו ריקוד זוגי שאף אחד לא לימד אותם והם יודעים בעל פה. בסוף הגיעו יחד, היא צועקת והוא רועד, ושניהם צוחקים אחר כך מההתלהבות של עצמם.

הם שכבו על הגב, מבריקים, מחייכים לתקרה. ״אם הייתי יודע מה עיסוי אירוטי בגבעתיים עושה לבן אדם,״ חשב צחי, ״הייתי מגיע לפה לפני עשר שנים. וחוסך המון כסף על פסיכולוג.״ אגם, כאילו שמעה, טפחה לו על הבטן ואמרה: ״אתה יודע איפה למצוא אותי.״ הוא ידע. ליד המלפפונים, אם יתמזל לו.