קארן מברוקלין עשתה עלייה

תודו שגם לכם יש את האקסית ההיא מהעבר שאתם לא מפסיקים לחשוב עליה. אצלי זה קצת יותר מסובך, כי שלי הייתה נערת ליווי מברוקלין, והקשר שלנו התחיל בשנות השמונים, כשהייתי בחור ישראלי עם תספורת מפוקפקת ומעיל גדול מדי. קראו לה קארן, והיא הייתה, בלי שום הגזמה, הדבר הכי טוב שקרה לי באמריקה. כן, כולל הפיצה.

שנים אחר כך, כשכבר הייתי בטוח שהיא סתם זיכרון נוסטלגי, הטלפון צלצל. קארן. בארץ. עשתה עלייה, לא פחות. היא הציעה להיפגש בדירה דיסקרטית בגבעתיים, ואני, שמאז הגירושים יוצא בעיקר לסופר, התלבשתי כאילו אני הולך לחתונה. עניבה והכול. תזכרו את העניבה, היא עוד תחזור.

היא חיכתה לי בכניסה, שזופה ומחייכת, עם המבט ההוא של “אני יודעת בדיוק מה אתה חושב”. “פרשתי מהעבודה,” היא הודיעה, “אבל אתה לא עבודה, אתה תחביב.” על זה אני מוכן לחתום בכל מסמך.

אני חייב להודות שציפיתי לראות מישהי אחרת. בכל זאת, עברו כמה עשורים, ואני עצמי כבר לא בדיוק הפוסטר מהקיר של הנעורים. אבל קארן? הזמן כנראה עבר לידה ופשוט החליט לא להפריע. אותן רגליים ארוכות, אותו צחוק רועש, ואותו הרגל מעצבן להסתכל לי ישר בעיניים עד שאני מסמיק כמו טירון בטירונות. כן, גם בגיל הזה, ועם כרס קטנה שאני מעדיף לקרוא לה “ניסיון חיים”.

על כוס קפה היא התחילה להזכיר לי את המלון ההוא במידטאון. איך בקושי סגרתי את הדלת והחצאית שלה כבר הייתה על הרצפה, ואיך השכנים מהחדר הסמוך דפקו לנו בקיר. בזמן שהיא דיברה, הסיפור פשוט התחיל לשחזר את עצמו. נשיקה אחת, ואחריה עוד אחת, ופתאום אנחנו שוב בני עשרים וחמש, רק עם ברכיים קצת פחות גמישות.

היא הסתובבה אליי בגב, ואני נזכרתי בדיוק מה היא אוהבת. התמסרתי לזה בכל הלב, לאט ובסבלנות, עד שהיא התחילה לגנוח ולצחוק בבת אחת. ואז הגיע תור העניבה. היא תפסה אותה, גררה אותי למיטה כמו כלבלב מאושר, ופתחה לי את המכנסיים במהירות של מישהי שעשתה את זה פעם או פעמיים בחייה.

מה אגיד לכם, היא עדיין מדהימה, ואולי אפילו יותר. התחלנו בעדינות ואז הלכנו פראי, בדיוק כמו פעם. ולמי שתוהה, כן, גם הטריק הישן שלה עדיין בתוקף: רגע לפני שאני מאבד את זה, היא עוצרת אותי, לוחשת “רגע, מותק”, ומסיימת את העבודה בפה, בלי לוותר על אף שנייה. בסוף היא עוד ליקקה את השפתיים ואמרה “ממ, נוסטלגיה”.

שכבנו על הרצפה, כי למיטה כבר לא היה לנו כוח לחזור, והעלינו זיכרונות. ואז, בלי שום תיאום מראש, הגוף שלי הודיע שהוא מוכן לעוד. קארן הסתכלה למטה, הסתכלה עליי וצחקה: “סיבוב שני?”. אני חושב שצעקתי “ברור!” חזק מדי. לשכנים בגבעתיים, סליחה. זה מה שקורה כשסיפורי סקס מניו יורק נוחתים פתאום בישראל.