קרן, האזיקים והיין שלא נפתח

תמיד אמרתי שפנטזיות הן כמו מתכונים, הן נועדו כדי שיכינו אותן. רק שאצלי המתכון הכי שווה נשאר שנים במגירה. עד קרן. הכרתי אותה בטיול לרומניה, שעשיתי עם מי שהייתה אז בת הזוג שלי. נופים מטורפים, טירות של דרקולה, יערות. ואני? כל מה שעניין אותי זה איך לטעום משהו חדש, ולא, אני לא מדבר על המאפים המקומיים. קרן הייתה בדיוק החלום הזה, אבל אני, גיבור גדול, לא אמרתי לה אפילו שלום כמו שצריך.

היו לי הזדמנויות, אל תדאגו. ארוחת בוקר משותפת, סיור בטירה, ערב אחד ליד מדורה. בכל פעם הכנתי משפט פתיחה מבריק, ובכל פעם הוא נתקע לי בגרון יחד עם הנקניקייה הרומנית. בסוף הטיול היא נעלמה, ואני נשארתי עם משפט מבריק ואף אחד להגיד לו אותו.

שבועיים אחרי הנחיתה אני יושב בקניון עם הפוך ועוגה, ומי מופיעה? קרן. והיא זו שמזמינה אותי לשבת לידה. מסתבר שבינתיים היא נפרדה מהחבר, ואני נפרדתי מאשתי, אז היה לנו על מה לדבר. היא סיפרה כמה חסר לה חום, כמה היא רוצה להרגיש שוב רצויה. ואז, באמצע משפט, היא מניחה את הראש על הכתף שלי. אני, שרק יום קודם שקלתי להתקשר לשירותי ליווי בשביל שיחה טובה ומישהי שתקשיב, הרגשתי שזכיתי בפרס בלי לקנות כרטיס.

“בוא אליי בערב, נפתח בקבוק יין,” היא אמרה. בטח שבאתי. התגלחתי פעמיים ליתר ביטחון, שמתי את החולצה הטובה, והגעתי עם פרפרים בגודל של יונים. היא פתחה את הדלת בבייבי דול שהשאיר מעט מאוד לדמיון, והבנתי שהיין, איך לומר, יחכה. “תיכנס כבר,” צחקה, ומשכה אותי לנשיקה כל כך חמה שכמעט שכחתי איך קוראים לי. התנשקנו, רקדנו בסלון לשירים שלה, ובאיזשהו שלב מצאתי את עצמי בדרך לחדר השינה.

ואז נכנסתי לחדר, והבנתי שזה לא חדר רגיל. נדנדה גדולה, אזיקים על המיטה, אווירה של מישהי שיודעת בדיוק מה היא עושה. “אני רוצה לאזוק אותך,” אמרה, עם חיוך של חתולה. “בבקשה,” עניתי מהר מדי. נשכבתי, פרשתי ידיים, והיא סגרה את האזיקים בתנועה מקצועית.

מאותו רגע היא הייתה הבוסית, ואני העובד המסור ביותר בחברה. היא ליקקה, נישקה, נשכה קלות, והעבירה עליי שוט קטן לאורך כל הגוף, לאט ובלי רחמים. מעולם לא נהניתי כל כך מלא להיות בשליטה. הייתי מוכן לחתום על כל חוזה, רק שתמשיך.

וקרן, בניגוד אליי ברומניה, לא בזבזה זמן. היא הזיזה הצידה את הבייבי דול, התיישבה עליי ולקחה אותי אליה לאט ובטוח. הקצב שלה, החזה שמציץ מהתחרה, היד שמושכת את הראש שלי אליה. כשפתחה את האזיקים והתיישבתי, היא רכבה עליי בפראות, ושנינו התפוצצנו כמעט ביחד, בלי נשימה ובלי מילים. אחר כך היא נשארה צמודה אליי, מנשקת ומתחככת, ואני חשבתי שאם זה חלום, שאף אחד לא יעיר אותי. ובקבוק היין? הוא עדיין סגור, מחכה לפעם הבאה.