קרן והרמזור שליד הדלת

מה קורה אנשים? אני קרן, ואני נערת ליווי. ולפני שמישהו מתחיל לעשות לי פרצוף עצוב של “מסכנה”, תעצרו. אני פה כי בא לי. בחרתי בזה, אני קובעת את הזמנים שלי, ובינינו, יש לי צעצועים יותר טובים משלכם. הנה הסיפור על המשמרת הראשונה שלי במקום החדש.

יום שלישי הרגיש כמו תור בקופת חולים. רגע אחד פחדתי, רגע אחרי כבר קפצתי מהתרגשות. ביום שני עשיתי סבב קניות אונליין, ובבוקר חלק מהחבילות הגיעו, ממש בזמן לדחוס לתיק. איפור, קרמים לארונית, ו… כמה צעצועים לעבודה. שלושה בגדלים שונים, כי גיוון זה חשוב, ועוד אחד קטן ושובב. כן, אני מחזיקה כאלה בחדר העבודה. אתם מחזיקים סיכות ומהדקים, לכל אחד יש את הכלים שלו.

קצת אחרי שבע כבר ישבתי שוב בג'יפ השחור עם הנהג מיום שני, והפעם סוף סוף העזתי לשאול איך קוראים לו. טל. הוא סיפר לי על הכלב שלו כל הדרך, וזה דווקא הרגיע אותי, כי קשה להילחץ כשמישהו מתאר פודל שאוכל גרביים. כשהגענו כבר היה חושך, והבניין היה מואר בפנסים צהובים כאלה, אווירה של סרט צרפתי. בסמטה מאחור חנו מכוניות, שם נכנסים האורחים. הדלת הראשית רק לצוות, כמו הכניסה הצדדית של מועדון שווה.

הכי הצחיק אותי הרחוב. אנשים יושבים בברים, מזמינים צ'ייסרים, מתלוננים על הבוס, ואין להם מושג שמעבר לכביש אני מתחילה עכשיו משמרת בבית הנאות יוקרתי. רינה, המנהלת, חיבקה אותי, הראתה לי את חדר ההלבשה והסבירה לי על הלוח שליד הדלת. ירוק אני פנויה, אדום אני עם לקוח, צהוב אני בהפסקה או מתאפרת. רמזור, בדיוק כמו באיילון, רק שפה אני מחליטה מתי להתקדם.

למטה פעל מועדון, והבס הרעיד לי את הרצפה כאילו מישהו מנסה להעיר אותי מתחת. רינה אמרה שיהיה עמוס, שש בנות במשמרת, כולל ספיר, שהכרתי בביקור הקודם. לבשתי חוטיני תחרה שחור פשוט וחזייה, נתתי למראה קריצה, ולחצתי על הירוק. ואז… כלום. חצי שעה של כלום. מצחיק, כי כבר היו לי הרבה גברים בחודשים האחרונים, ובכל זאת הייתי לחוצה כמו לפני טסט. שמעתי בנות נכנסות ויוצאות ורק רציתי שהראשון יגיע כבר.

כדי לא להשתגע, סידרתי את הצעצועים במגירה לפי גודל, כמו ספרנית קפדנית. אחר כך מרחתי עוד שכבת שפתון, בדקתי שהחוטיני עדיין במקום, ועשיתי למראה פוזה של כוכבת קולנוע. המראה לא התרשמה. אני דווקא כן.

ואז, דפיקה. “בדרך כלל אני שולחת הודעה, אבל הלילה עשיתי לך שירות אישי,” אמרה רינה. “יש לך לקוח. יוסי, חדר ארבע בקומה הזאת. נהג משאית, לקוח קבוע, חמוד לגמרי. פגישה רגילה, אז קונדום אם מגיעים לעניין, כן?” נשמתי. “עכשיו עכשיו?” “עכשיו עכשיו.” היא הסבירה שהאורחים נכנסים מהצד, מתקלחים, מקבלים חלוק ולוחצים על כפתור כשהם מוכנים. “ותיהני קצת,” הוסיפה, “זה לא אסור בתקנון.”

ספרתי עד עשר, יצאתי למסדרון ולחצתי על האדום. ובדיוק אז הגיחה ספיר, בשמלה שהייתה בעיקר רעיון של שמלה, ונתנה לי חיבוק של חברה טובה. היא ירדה לחדרי המסיבות, שם היא ועוד שתיים יבלו כמה שעות עם חבורת בחורים שחגגו משהו, ואיחלה לי בהצלחה. המשכתי לבד במסדרון, התחרה מדגדגת אותי בכל צעד, עד שמצאתי את חדר ארבע. נשמתי, יישרתי את החזייה ודפקתי. מאחורי הדלת חיכה לי עוד אחד מאותם סיפורי סקס שאני כל כך אוהבת לספר.