רותם, הכרמל ושמפניה אחת יותר מדי

חיפה, למי שלא יודע, היא העיר היחידה בארץ שבה אפשר לרדת במדרגות עשרים דקות ועדיין לא להגיע לים. רותם גילתה את זה ביום הראשון שלה בעיר, עם מזוודה כבדה ונעליים לא מתאימות. היא הייתה בת עשרים וארבע, שיער שחור עד הגב ועיניים ירוקות שאמא שלה תמיד אמרה שהן "יותר מדי בשביל העיירה". אז היא עזבה את העיירה בדרום, ועברה לעיר שבה גם האוטובוסים עולים בשיפוע של ארבעים מעלות.

העבודה מצאה אותה מהר. נערות ליווי בחיפה, כך התברר, הן עסק פורח, בעיקר באזור המושבה הגרמנית והטיילת, שם הלקוחות רוצים לא רק גוף אלא גם מישהי שתצחק מהבדיחות שלהם על הכנס בטכניון. רותם הייתה מצוינת בזה. בכל ערב היא התלבשה בדירה הקטנה ברחוב יפו, אמרה למראה "הערב יהיה שונה", והמראה, כרגיל, לא התחייבה. רוב הערבים נראו אותו דבר: מונית, מלון, שיחת חולין על מזג האוויר, ואז הדבר עצמו.

ואז היה עמית. איש עסקים בן ארבעים ומשהו, שבא לכנס על אבטחת מידע ונראה כאילו הוא צריך יותר אבטחה רגשית ממידע. הם ישבו בבר ליד הנמל, הוא הזמין יין אדום ושפך חצי על החולצה. רותם צחקה עד דמעות, והוא צחק איתה, ופתאום זה כבר לא הרגיש כמו עבודה. בחדר הם התפשטו לאט, הוא נתקע עם הכפתור של השרוול, והיא עזרה לו, ואז עזרה לו עם עוד כמה דברים. הלילה ההוא נמשך כל כך הרבה שהם הזמינו שירות חדרים פעמיים.

לא כל לילה היה קומדיה רומנטית. היו לקוחות גסים, בקשות שהיא דחתה בנימוס ובמבט שאומר "לא", ובקרים שבהם היא אכלה גלידה ישר מהקופסה. החברה הכי טובה שלה, מורן, בת עשרים ושש, עם קעקוע של דג על הכתף ("זה היה לילה ארוך באילת, אל תשאלי"), הייתה מזכירה לה: "רותי, מאמי, רגשות זה לא אמצעי תשלום." הן עבדו לפעמים ביחד, בדירות מפוארות בקריות או במלונות מול הים, שומרות זו על הגב של זו.

הלילה שכולן מדברות עליו עד היום היה בווילה על הכרמל. מישהו עשיר מאוד חגג חמישים, והזמין שלוש: רותם, מורן וענבל, שהצטרפה רק חודש קודם והתרגשה כאילו זה טקס סיום תואר. שמפניה, מוזיקה, נוף של כל המפרץ, והבנות רקדו לאט, מורידות בגדים כמו בהצגה. היו ידיים, היו נשימות חמות, הייתה תשוקה באוויר עבה כמו לחות של אוגוסט. באותו לילה רותם הרוויחה שכר של שבוע, ובבוקר שתתה שלוש כוסות קפה ונשבעה שהיא עוברת לשתות רק מים.

בסוף רותם עשתה את מה שכל אמא פולנייה הייתה מאשרת: היא חסכה, נרשמה לקורס עיצוב גרפי באוניברסיטת חיפה, ופגשה בחור נחמד שחשב שהיא "עובדת במלונאות". טכנית, הוא לא טעה. אבל הלילות של חיפה נשארו איתה, עם הצחוק, הסודות והחופש. ועד היום, כשהיא שומעת את הצפירה של אונייה בנמל, היא מחייכת ונזכרת בעמית והחולצה עם כתם היין. סיפורי סקס הכי טובים, היא אומרת, מתחילים תמיד בפדיחה קטנה.