רעות, לקוח מגמגם ושיעור מזורז בדיבור מלוכלך
היי חמודים וחמודות, מה קורה? הכל טוב? מקווה שהקפה חם ושאף אחד לא מציץ לכם מעבר לכתף.
אז ככה, קוראים לי רעות, אני בת שלושים וארבע, וכבר שתים עשרה שנה אני נערת ליווי גאה. אין צורך בצניעות מזויפת: מטר שבעים, רזה, שרירית מהפילאטיס, שיער שחור עד הכתפיים ופרצוף שגורם לגברים לשכוח איך קוראים להם. נולדתי עם המזל הזה ואני מנצלת אותו עד הסוף.
איך הגעתי לכאן? סיפור משעשע. גדלתי במשפחה דתית, עם חצאיות ארוכות, תפילות וארוחות שבת שנמשכות שלוש שעות. אחרי השירות הלאומי חיפשתי עבודה כמו משוגעת, ובסוף הגעתי לסוכנות ליווי. ביום הראשון החלפתי את החצאית הארוכה בשמלה קצרה ולא הסתכלתי אחורה. ורק כדי שיהיה ברור: נערות ליווי הן נשים רגילות לגמרי. אנחנו נעלבות, אנחנו נרטבות בגשם, ואנחנו גם מתבאסות כשנגמרת הגלידה במקפיא.
ועכשיו, לסיפור שבגללו התכנסנו כאן. זה קרה בהתחלה שלי, כשעוד הייתי ירוקה. הלקוח, שמואל, היה מבוגר ממני בעשרים שנה, חתיך בסגנון של שחקן קולנוע שהזדקן יפה. אבל פער הגילים קצת הלחיץ אותי, ומה שהלחיץ יותר היה הבקשה שלו: הוא רצה שנדבר מלוכלך. ממש מלוכלך. כמו בסרטים שהוא כנראה ראה יותר מדי פעמים. ואני, המתחילה שרוצה להרשים, אמרתי מיד: בשמחה.
לפני שהתחלנו, כמו תמיד, דיברנו על הכללים. מה בסדר, מה לא, ומה עושים אם מישהו רוצה לעצור. הוא הנהן ברצינות של מישהו שחותם על משכנתא, ואני כבר הרגשתי שהערב הזה הולך להיות מעניין.
אז נכנסתי לדמות. התקרבתי לאוזן שלו, עשיתי את הקול הכי סקסי שלי ולחשתי שהערב אני הבחורה הכי שובבה שהוא פגש אי פעם. היד שלי ירדה לבדוק את מצב הציוד, והציוד, יש לומר, היה ערני לגמרי. שאלתי אותו: נו, איך זה מרגיש לך? ומה הוא עשה? כלום. שתיקה מוחלטת. הוא נתן לי נשיקה מהירה, כמו מישהו שמנסה לסגור דלת עם הישבן כי הידיים תפוסות.
וזה, איך לומר, הדליק לי את כל הנורות. פתאום הרגשתי כמו מאמנת כושר בקבוצה של מתחילים. פתחתי לו את כפתורי החולצה בכוח, שאפתי את הבושם שלו, ושאלתי בקול של מלכת דרמה: נו מה, שכחת איך עושים את זה מרוב שנים? הבן אדם נבהל. הוא התחיל לגמגם בצורה כזו שחשבתי שהוא משדר בקוד מורס: רגע, תת, תני לי, שנייה, אני, אני מתארגן.
ואני, בלי רחמים, ממשיכה: עכשיו אתה מגמגם? באת לשחק או לבקר במוזיאון? קדימה, תזיז את הישבן החמוד הזה!
ואז הגיעה התפנית שלא ציפיתי לה. שמואל שלף שטרות מהכיס, הניח אותם על השולחן ואמר: זהו, אני מוותר. חבר שלי אמר לי לנסות, אבל זה ממש לא אני. והלך. פשוט ככה. נשארתי שם עם חצי חיוך וחצי מבוכה, אבל לגמרי בסדר עם זה, כי מי שאומר עצור, עוצרים.
והקטע הכי מצחיק? למחרת הגיעה לסוכנות המלצה מפוצצת ממנו. חמישה כוכבים, לפחות. מאז לא שמעתי ממנו. אולי הוא עדיין מחפש את המילים.
הוסיפו חוות דעת