רק להסתכל, אמרתי. כן, בטח

יש לי וידוי: הפנטזיה הכי גדולה שלי היא לא שלישייה, לא יאכטה ולא מסיבה בקפריסין. אני פשוט רוצה להסתכל על בחורה מענגת את עצמה. זהו. צנוע, נכון? בסרטים זה תמיד נראה מדהים, עד שנכנסים שלושה מנהלים עם קוביות בבטן ומקלקלים את הכול. ובחיים? הבנות שיצאתי איתן הסתכלו עליי כאילו ביקשתי שיתקנו לי את המקרר.

אז לפני כמה חודשים אמרתי לעצמי: די, יאללה, מגשימים. הזמנתי נערת ליווי, והחלטתי להיות בררן כמו דודה בשוק. אני גר בחיפה, ונערות ליווי בחיפה זה לא בדיוק תל אביב מבחינת מבחר, אבל עמדתי על שלי: רזה, נמוכה, שיער ארוך. בלי פשרות.

ביום המיוחד ניקיתי את הדירה כאילו מגיעה חמותי לעתיד. שטפתי רצפה, הסתרתי את הגרביים מתחת לספה, והדלקתי נר ריחני בניחוח "ערב בטוסקנה", שבפועל הריח כמו מרכך כביסה. התלבשתי שלוש פעמים. בסוף נשארתי בטישרט, כי מה, אני הולך לחתונה?

היא הגיעה, והיקום הסכים איתי. מטר שישים ושמונה בערך, חטובה, ופנים של בובה. הצעתי לה לשתות, ואז גמגמתי את הבקשה שלי כאילו אני מזמין פיצה עם אננס. היא אפילו לא מצמצה. כנראה שאחרי כמה שנים בתחום, "תאונני ותתעלמי ממני" זו בקשה די רגילה.

היא הציעה סרט, לאווירה. חיברתי את הלפטופ לטלוויזיה, אחרי עשר דקות של חיפוש אחר הכבל, ושמתי סרטון מהאהובים עליי. היא לא בזבזה שנייה. חצאית למעלה, תחתון הצידה, ותנועות עגולות ועדינות. אני מבטיח לכם שהחזקתי מעמד כמו גיבור. שלוש דקות. אולי ארבע. ואז ויתרתי והצטרפתי, והסיפור נגמר אצלי מהר מאוד.

ובשקט, מתחת לנשימה, אני מודה: זה היה יפה יותר מכל סרט. היא לא שיחקה אותה. היא נהנתה, ואני ישבתי שם כמו ילד בהופעה הראשונה שלו, פה פתוח, עיניים ענקיות.

היא שמחה בשבילי, באמת, ושאלה בנימוס אם זה בסדר שהיא תמשיך. "בבקשה," אמרתי, כמו מארח טוב במיוחד, כמעט הצעתי לה גם בורקס. והיא המשיכה עד שגמרה.

אחר כך ישבנו על הספה כמו שני חברים אחרי משחק כדורגל. היא סיפרה שהיא סטודנטית לעיצוב, אני סיפרתי על העבודה המשעממת שלי בנמל, והיא צחקה מכל בדיחה גרועה שלי, אפילו מזו על הדגים. או שהיא נחמדה במיוחד, או שהבדיחות שלי טובות יותר משחשבתי. אני הולך על האפשרות השנייה.

רבע שעה אחר כך, עם הסרט ברקע, היא שאלה אם בא לי עוד סיבוב. הסתכלתי עליה כאילו שאלה אם בא לי שקשוקה. היא חזרה לעניינים, אני הצטרפתי, ופתאום היא קפצה עליי, שאלה בעיניים אם אפשר, ולא חיכתה הרבה לתשובה. עד הסוף. אחר כך התנצלה שהיא פשוט התלהבה. התנצלה! נתתי לה טיפ שמן, ומאז אנחנו נפגשים כל שבועיים. הנר של טוסקנה, אגב, נזרק לפח. עכשיו יש לי נר בניחוח וניל, והיא אומרת שהוא דווקא מריח מצוין.