שגיא מהצפון מגלה את רוטשילד

יש שני סוגים של אנשים שמגיעים לתל אביב מהצפון: אלה שמתלוננים על החניה, ואלה שמתלוננים על החניה ואז מגלים שהעיר הזאת יודעת להפתיע. שגיא, גבר גבוה ורחב כתפיים מקריית שמונה, היה בהחלט מהסוג השני. הוא הגיע לפגישות עסקים, סיים אותן מוקדם, והחליט שהערב הזה מגיע לו. אז הוא הזמין סוויטה במלון על שדרות רוטשילד, ואת גלי.

גלי, בת עשרים וארבע, יצאה מהמונית בשמלה שחורה קצרה שגרמה לשליח של וולט לפספס את הכניסה לבניין. ברקע התנגנה מוזיקה מאחד הברים בפלורנטין, אוויר הים היה דביק כמו תמיד באוגוסט, והיא חשבה לעצמה שאם הלקוח הזה ישאל אותה על מזג האוויר, היא מתחילה לגבות תוספת.

במעלית היא בדקה את האיפור במראה, ניסתה שלוש הבעות פנים שונות ("סקסית", "מסתורית", "אני לגמרי לא חושבת על השווארמה שראיתי למטה"), ובחרה בראשונה. המעלית עצרה בקומה שמונה, נכנס זוג תיירים מבוגר, הסתכל עליה, הסתכל אחד על השנייה, ושתק עד קומה אחת עשרה. גלי חייכה אליהם בנימוס. התייר קרץ לה. אשתו דרכה לו על הרגל.

הוא לא שאל. הוא פתח את הדלת עם כוס יין אדום ואמר: "את יפה יותר מבתמונות." גלי הרימה גבה. "זה מה שכולם אומרים. אבל אצלך זה נשמע כאילו אתה באמת מתכוון." הוא הסמיק. היא נהנתה. היא ניגשה, שמה לו יד על החזה, והרגישה את הלב שלו דופק בקצב של שיר טראנס. "אז מה אתה רוצה הערב, איש הצפון?" "הכול," הוא ענה. "תפריט מלא?" "עם קינוח."

הוא משך אותה למיטה, והיא התיישבה עליו, מנשקת אותו כאילו הם בני זוג שלא התראו חודש. החגורה שלו נפתחה בשנייה. "וואו, מקצועית," הוא אמר. "אתה לא יודע כמה," היא קרצה, וירדה לאט על הברכיים. שגיא, שבפגישות היה מדבר בלי הפסקה, הצליח עכשיו רק להשמיע קולות שהזכירו טרקטור בעלייה.

"תעלי," הוא ביקש בסוף, כמעט בתחינה. גלי קמה, זרקה את השמלה לכיוון הכורסה ופספסה, ואז עלתה עליו. הקצב שלה היה כזה שאפילו מאמן כושר היה מבקש הפסקה, ושגיא, לזכותו ייאמר, לא ביקש. "כן, ככה, חזק יותר," היא אמרה, ולהפתעתה, הפעם זה לא היה חלק מההצגה. הוא הפך אותה, הרים לה את הרגליים, והיא צעקה כל כך חזק שבטח בחדר הסמוך חשבו שמישהו ראה ג'וק.

אחר כך הוא הפך אותה שוב, מאחור, עם יד אחת שעשתה בדיוק את מה שצריך. גלי רעדה כולה, צחקה וגנחה באותו זמן, והוא המשיך עד שגם הוא נגמר בקול עמוק שכנראה העיר את כל הקומה.

הם שכבו על הגב, מתנשפים. "נו," שאלה גלי, "עדיין יש לנו זמן. רוצה סיבוב שני, או שאתה צריך לחזור לצפון לישון?" שגיא צחק. "תל אביב," הוא אמר, "אף פעם לא מאכזבת. גם לא עם החניה."