שירן, הדירה בחיפה והחתול של השכנה

שירן תמיד אמרה שיש לה שתי עבודות. האחת היא לעבוד כנערת ליווי בדירה דיסקרטית בחיפה, והשנייה, הקשה יותר, היא להסתיר את זה מהשכנה מהקומה הראשונה, זו עם החתול הג'ינג'י והאוזניים של מוסד. בינתיים, יש לומר, השכנה ניצחה. היא ידעה הכול, או לפחות הייתה בטוחה שהיא יודעת.

הדירה עצמה הייתה הפינה של שירן בעולם. שני חדרים, ספה סגולה שקנתה ביד שנייה, מנורת מלח שנתנה אור ורדרד ודיפיוזר עם ריח וניל שאף לקוח לא העז להעיר עליו. שם היא הייתה מורידה את המסכה של הבחורה המנומסת מהבנק, שאותה שיחקה בבקרים, ונהייתה פשוט שירן. מצחיקה, חושנית, קצת חצופה.

הלקוחות? מגוון שלם. היה רואה חשבון שבא כל יום שלישי וסיפר לה על הגירושים לפני שהעז לגעת בה. היה סטודנט נבוך שביקש בעיקר שתלמד אותו לנשק כמו שצריך, והיא לימדה, בסבלנות של גננת ובחום של מאהבת. רובם, כך גילתה, רצו קודם כול שמישהו יראה אותם. הגוף הגיע אחר כך, והוא תמיד הגיע בהסכמה ובחיוך.

מועדון הלחישות של השכונה

בשכונה היו לה מעריצים ומבקרות. במכולת, הקופאית תמיד נתנה לה עודף במבט של "אני יודעת מה את". שירן הייתה עונה בחיוך הכי מתוק שיש ומוסיפה לסל שוקולד מריר, כי אם כבר שופטים אותך אז לפחות עם קינוח. היא החליטה מזמן שהיא לא תתכווץ רק כי למישהו אחר לא נוח.

אבל בואו לא נעמיד פנים שהכול צחוקים. היו ערבים שבהם, אחרי מקלחת ארוכה, היא ישבה על המרפסת עם כוס תה ומבט על הנמל, והרגישה עייפה מכל ההצגה. זה בסדר, היא אמרה לעצמה. גם גיבורות צריכות הפסקת חשמל מדי פעם.

באחד הערבים האלה דפק בדלת לקוח ותיק, מהנדס שקט עם משקפיים עגולים. הוא ראה את העיניים האדומות שלה ולא שאל כלום. במקום זה הוא הכין לשניהם תה, התיישב לידה על השטיח והחזיק לה את היד. רק אחר כך, כשהיא כבר צחקה שוב, היא משכה אותו אליה לנשיקה איטית וארוכה, כזו שמתחילה בשפתיים ונגמרת איפשהו בבטן. באותו לילה היא הבינה שגם רוך הוא סוג של כוח, ושמותר לה לקבל אותו בחזרה.

מסקרה, אודם ותעודת אומץ

לפני כל משמרת היה לה טקס קבוע. מוזיקה של עומר אדם ברקע, אייליינר בקו אחד בלי לנשום, ואודם בגוון שהיא קראה לו "אל תתעסקו איתי". בכל פעם שסיימה, היא קרצה לעצמה במראה. האיפור לא הסתיר אותה. הוא הזכיר לה כמה היא חזקה, ושהחוסן שלה לא נולד ביום אחד, אלא נבנה מכל מבט עקום שהיא שרדה.

הפרק הבא

ואז, כמו בכל סיפור אירוטי טוב שמתעקש על סוף שמח, משהו התחיל לזוז. שירן נרשמה לקורס צילום, התחילה למכור תמונות של חיפה בלילה ברשת, וגילתה שיש לה עין. היא הבינה שהעבודה בדירה היא פרק בחיים שלה, לא כותרת. הערך שלה לא נמדד לפי מה שהשכנה לוחשת לחתול.

ביום שבו עזבה, היא ירדה במדרגות עם קרטון ביד ומנורת המלח מתחת לבית השחי. השכנה הציצה, כמובן. שירן נופפה לה לשלום, ליטפה את החתול הג'ינג'י ויצאה אל הרחוב בצעד של אישה שסוף סוף שייכת לעצמה. ואם תשאלו אותה, זה היה הרגע הכי סקסי בכל הסיפור.