שמוליק, החנון מירושלים, מגלה את עצמו

בואו נדבר רגע על ההנחות שאנשים עושים. אני שמוליק, גר בקטמון, עובד בהנהלת חשבונות, מרכיב משקפיים עם מסגרת חומה ומחזיק במכונית סט של עטים בצבעים שונים. אם הייתם רואים אותי ברחוב, הייתם בטוחים שהדבר הכי סקסי בחיים שלי הוא טבלת אקסל. ובאמת, השכנים, הדודות ואפילו הספר שלי כבר מזמן קבעו: לחתונה הוא לא יגיע, ילדים לא יהיו, ואישה? בחייכם.

אז הנה סוד קטן. בתוך החנון הזה יושב גבר עם יצרים בגודל של טדי. אני חרמן, אני סקרן, ואני אוהב נשים בדיוק כמו כל גבר אחר, אולי אפילו יותר, כי יש לי הרבה זמן לחשוב על זה בין דוח לדוח. ובשלב מסוים גיליתי שיש נשים שזאת העבודה שלהן: להגיע, לעשות טוב, ליהנות בעצמן, ולא לשאול אותי למה אני מסדר את הנעליים לפי צבע.

כירושלמי אמיתי, ששומר על פרטיות כמו שהמאפייה בשוק שומרת על המתכון של הרוגלך, פניתי לשירות של נערות ליווי בירושלים שמבטיח דיסקרטיות מלאה. רציתי מישהי חדשה לגמרי, זרה, בלי היכרויות משותפות, בלי “רגע, את לא הבת של השכן של דודה שלי?”. בירושלים, תאמינו לי, זו דרישה לא פשוטה.

אני חייב להודות, לפני כן הייתי ותיק בשיחות טלפון ארוטיות. הדמיון שלי מתחמם מהר: קול נעים, תמונה אחת, ותוך דקות אני כבר במקום אחר לגמרי. אבל מהרגע שגיליתי את השירות הזה, החיים שלי עברו שדרוג. אצלי בבית, במלון, איפה שבא לי. אני בוחר מתי, איך ועם מי, ויש בחוץ לא מעט נשים שאוהבות את זה לא פחות ממני.

ועכשיו לרגע האמת. דפיקה בדלת. אני פותח, ולפניי עומדת פצצה. ותקשיבו טוב, היא נראתה בדיוק כמו בתמונה. חבר שלי סיפר פעם שהזמין מישהי וקיבל גרסה שונה לחלוטין, משהו כמו להזמין פיצה ולקבל קרקר. אצלי? אפס הפתעות. היא ביקשה להישאר אנונימית, אז אני אקרא לה פה “הגברת”. ופשוט עמדתי מולה עם בקבוק יין ביד, ולא היה לי מושג מאיפה מתחילים.

עכשיו, הודאה מביכה: בעבר היה לי נטייה, איך נאמר, לסיים את המשחק לפני ההמנון. אז תכננתי לפתוח בשיחה, אולי על מזג האוויר, אולי על הרכבת הקלה. אבל הגברת לא באה לדבר על תחבורה ציבורית. היא דילגה על היין, התנפלה עליי ונישקה אותי כאילו אני בראד פיט. השפתיים שלה היו מטורפות, ואמרתי לה את זה בקול, ככה, כמו מעריץ מתלהב. היא צחקה, לחשה “אז אל תעצור”, ובעצמה הניחה את היד שלי על הרוכסן. רמז הבנתי, אני רואה חשבון, לא טיפש.

רגע, עצירה קטנה לפני שממשיכים. כי אני רוצה שתבינו את גודל האירוע. אני, שמוליק, שבחתונה של בן דוד שלי הושיבו אותי בשולחן של הרווקים המבוגרים ליד הדוד שמספר על הכליות שלו, עומד עכשיו בסלון עם אישה מהממת שמתנשקת איתי כאילו אין מחר. אם מישהו מהשולחן ההוא היה רואה אותי, הוא היה צריך כוס מים.

מאותו רגע הרגשתי שאני יכול לעשות כל מה שאני רוצה, כי היא הייתה בעניין לגמרי, צוחקת ונלהבת. היא ירדה על הברכיים והתחילה לפנק אותי בפה בהתלהבות של מישהי שבאמת אוהבת את העבודה שלה. הייתי קרוב, קרוב מדי, אבל אמרתי לעצמי: שמוליק, תתאפק, זה לא דוח רבעוני, אין לחץ להגיש.

השכבתי אותה על המיטה, והיא פתחה לי את הדרך בחיוך. ירדתי אליה ונתתי לה את כל מה שלמדתי בשנים של קריאה, תיאוריה בלבד עד אותו יום. האנחות שלה אמרו לי שהתיאוריה עבדה. כשהיא משכה אותי למעלה, נכנסתי אליה, והפעם, אני מודה, השיא הגיע די מהר. אבל היא? היא לא התכוונה לוותר. היא גמרה יחד איתי, צעקה “עוד!”, ואני הרגשתי לרגע כמו גיבור על.

אחר כך שכבנו אחד ליד השנייה. היא חייכה, הוציאה לשון וליקקה לאט את השפה העליונה, רק כדי שאזכור. ואז קמה, התלבשה ויצאה. שאלתי לאן היא הולכת, והיא רק חייכה ונעלמה. מאז, כשהדודה שלי שואלת מתי אני מתחתן, אני רק מחייך. יש סיפורי סקס ישראליים שהיא פשוט לא צריכה לשמוע.