שמן, מגבת חמה והצעה שאי אפשר לסרב לה

ערב טוב, חמודים. אני קרינה, מעסה במקצועי, ובאופן ספציפי, עיסוי אירוטי. כן, יש לי תעודה. לא, היא לא מכסה את כל מה שאני יודעת לעשות. באותו ערב הגיע אליי לקוח חדש, שגיא, בחור חמוד בן שלושים וחמש עם גב שנראה כאילו סחב פסנתר בארבע קומות בלי מעלית. התחלתי מכפות הרגליים ועליתי למעלה, לאט וביסודיות, כמו שאני אוהבת.

שגיא, צריך לציין, היה מהלקוחות שמדברים. בעשר הדקות הראשונות שמעתי על הבוס שלו, על הפקק בכביש החוף ועל זה שהוא "בכלל לא טיפוס של עיסויים". שמעתי את המשפט הזה מהרבה גברים. בדרך כלל אחרי רבע שעה הם מפסיקים לדבר לגמרי ומתחילים רק לגנוח, וזה בערך מה שקרה גם פה. השמן החם עשה את שלו, והכתפיים שלו ירדו לאט לאט מהאוזניים למקום הטבעי שלהן.

ואז הגעתי לירכיים, ושם, אני מודה, המקצועיות שלי לקחה הפסקת קפה. הידיים פשוט טיילו למעלה, למפשעה, ושגיא השמיע קול של מישהו שגילה שהמזגן עובד באמצע אוגוסט. מתחת למגבת התחילה, איך לומר, התעוררות לאומית. "אתה נהנה?" שאלתי בתמימות מושלמת. "ממממ הממ," הוא ענה, שזה בשפת גברים "כן, אל תעזי להפסיק". אז לא הפסקתי. בכל פעם שהתרחקתי, חזרתי לעבור שם "בטעות".

כשהוא היה מוכן לגמרי, ביקשתי ממנו להתהפך. הוא הסתובב, והמגבת הקטנה הפכה לאוהל סיירים. "וואו," אמרתי, "זה לגמרי מעל הממוצע." "אני יודע," הוא אמר בלי טיפת צניעות, ושנינו צחקנו. כיסיתי לו את העיניים במגבת חמה, עיסיתי לו את הכתפיים, ובאותו זמן לא הורדתי עיניים מהנוף. אחרי כמה דקות הבנתי שאני עצמי כבר לא רגועה בכלל.

אז החלטתי לשבור את הכללים, שממילא אני כתבתי. הורדתי את המכנסיים ואת החולצה ונשארתי בחזייה ובחוטיני. טיפסתי על המיטה, התמקמתי מעל הראש שלו, רכנתי על החזה ועיסיתי לו את הירכיים, כשאני מקפידה להתקרב לפנים שלו בדיוק במידה הנכונה. הוא לא היה צריך יותר מזה. המגבת עפה, הידיים שלו התחילו לחקור אותי, ותוך רגע הוא כבר הסיט את החוטיני ואמר: "תשבי. אני רוצה לטעום."

מי אני שאסרב ללקוח? קמתי, הורדתי את החוטיני לגמרי, כי למה שיהיו מכשולים בדרך, והתיישבתי עליו. ואחח, הבחור הזה ידע מה הוא עושה, כאילו עשה קורס. לא נגעתי בו בכלל, רק נהניתי, עד שגמרתי בצורה שגרמה לי לשכוח איך קוראים לי ובאיזו עיר אני גרה. אחר כך ירדתי וניגבתי לו את הפנים, כמו מארחת טובה.

שגיא התיישב, לא מבזבז שנייה. "אוקיי. כמה עולה ההמשך?" אני, אשת עסקים לכל דבר, החלטתי לבדוק את הגבולות. "שלושת אלפים וחמש מאות שקל," אמרתי בחיוך של מוכרת בשוק הכרמל. חיכיתי שיתמקח. הוא לא. "אני לוקח את כל החבילה," הוא אמר, "ואין לי בעיה להכפיל." טוב, אז כנראה שהערב שלי רק התחיל להשתלם. ואם תשאלו אותי, זה היה הערב הכי טוב של החודש.