שני והמיליונר שלא יכול היה לחכות

אני שני, נערת ליווי כבר כמה שנים טובות, ואם מישהו מחכה כאן לווידוי עצוב, מצטערת לאכזב. אני מתה על העבודה הזאת, באמת. אנשים חדשים, פרפרים בבטן, סקס טוב ומדי פעם גם הפתעות שאף יועץ קריירה לא היה מבטיח לי. סיימתי תואר, קיבלתי את התעודה, תליתי אותה על הקיר, והמשכתי לעבוד. כי למה לוותר על משכורת שווה ועל החיוך הקבוע הזה? כשאני נכנסת לדירה דיסקרטית או לחדר מלון, ומחכה לי גבר שמדבר איתי כמו בן אדם ונותן לי לעשות לו עיסוי בלי לחץ, אני יודעת שבחרתי נכון. אז פתחתי יומן, ומדי פעם אני משתפת ממנו. הנה דף אחד.

ערב אחד מחכה לי בוריס. גבוה, שרמנטי, עם מבטא רוסי קטן וחשבון בנק שכנראה צריך מעלית משלו. עלה לארץ, עשה כסף, והדירה שלו נראתה כמו משהו מתוך מגזין עיצוב. ברצינות, נכנסתי ושאלתי את עצמי אם להוריד נעליים או לבקש כרטיס כניסה. זו לא הייתה דירה דיסקרטית, זו הייתה דירה שמבקשת שיתאהבו בה. ואני, רומנטיקנית חסרת תקנה, חשבתי לרגע כמה הייתי רוצה מישהו שיאהב אותי ככה, אבל עדיין ייתן לי לישון באלכסון על כל המיטה.

בוריס ידע מאיפה הגעתי, וזה לא הזיז לו. הוא התייחס אליי כמו לאורחת כבוד. ואז הוא שולף שמפניה ורודה. ורודה! כנראה קרא לי את המחשבות. ישבנו, שתינו, דיברנו. הוא סיפר על החיים שלו בחו״ל, ואני סיפרתי שאני עובדת בשירות VIP, אבל יש לי גם תואר שני ואני עושה את זה כי אני אוהבת. “רואים,” הוא אמר. ואני חשבתי, יופי, הלקוח הזה עוד יחזור.

אגב, אני חייבת לציין שהשיחה הייתה מעניינת באמת. הוא סיפר איך הגיע לארץ עם שתי מזוודות ומילון, ואיך היום יש לו משרד שמשקיף על הים. אני סיפרתי על התזה שלי, והוא הקשיב כאילו אני מרצה בכנס. תודו שזה לא קורה כל יום, גם לא בדייטים רגילים.

הוא נגע לי בלחי והעביר אצבע על השפתיים. “שפתיים מושלמות,” קבע, כמו שמאי מקצועי. תפסתי לו את היד, נישקתי את האצבע שלו בשובבות, ושנינו הבנו שהשיחה על נדל״ן הסתיימה. “חדר שינה?” שאל. “חשבתי שלא תשאל,” עניתי.

החדר, איך לומר, גרם לסלון להיראות צנוע. מיטה ענקית, ועל השידה כמה צעצועים שגרמו לי להרים גבה בהערכה. נשכבתי, והוא הודיע בחגיגיות: “קודם אני מפנק.” ואני חושבת לעצמי, גבר עם עקרונות. והוא באמת פינק, עם הצעצוע, עם הידיים ועם הפה, בהתמסרות שאפשר רק לאחל לכל אישה, עד שראיתי כוכבים בתקרה המעוצבת שלו.

“עכשיו תורי,” הודעתי, והשכבתי אותו על הגב. התכוונתי להשקיע, לבנות מתח, לעשות לו ערב שלם. אבל בוריס, איך לומר בעדינות, לא החזיק מעמד הרבה יותר מפרסומת ביוטיוב. הוא גמר, הסמיק וצחק. “המון זמן בלי,” התנצל. ואז הוסיף: “אבל את הבחורה הכי טובה ששירותי ליווי שלחו לי אי פעם.” נו, ומה אגיד? מחמאה זו מחמאה, ושמפניה ורודה זו שמפניה ורודה.