תום, הבר והלילה שהכול התחיל

תום תכנן את הערב הזה שלושה שבועות. הוא החליף חולצה ארבע פעמים, ביטל פעמיים ברגע האחרון, ובסוף מצא את עצמו יושב על הבר הכי חשוך בדרום תל אביב, מעמיד פנים שהוא מבין משהו בקוקטיילים. המוזיקה האלקטרונית רעמה, מישהו לידו רקד עם עצמו בהתלהבות, ותום שקל ברצינות לברוח דרך השירותים.

ואז מישהו התיישב לידו. גבוה, זקן קצר, וחיוך של אחד שכבר ראה הכול. "תן לנחש," אמר. "פעם ראשונה?"

"זה כזה ברור?" נאנח תום.

"אתה מחזיק את הקש כמו ילד בחתונה," צחק הבחור. "אני אסף. ותירגע, כולנו היינו פעם בכיסא הזה."

מסתבר שאסף ידע לדבר. הוא סיפר על הפעם הראשונה שלו, שכללה מעידה מביכה על רחבת הריקודים, ותום צחק עד שכאבה לו הבטן. כעבור שעה הם כבר החליפו מספרים, התלוננו על שכר הדירה בתל אביב ופיתחו כימיה שהייתה קשה להסתיר. "רוצה לראות את המרפסת הכי מכוערת בפלורנטין?" שאל אסף. תום חשב שזו ההזמנה הכי רומנטית ששמע בחייו.

בדרך הם עברו ליד דוכן פלאפל שעוד היה פתוח, ואסף התעקש שאי אפשר לעבור בפלורנטין בשתיים בלילה בלי לעצור. הם אכלו עמידה, טחינה נוטפת על האצבעות, ותום תפס את עצמו מסתכל על השפתיים של אסף יותר ממה שהיה מנומס. "יש לך טחינה פה," אמר אסף והצביע על הסנטר שלו. "תוריד לי," ענה תום, מופתע מהאומץ של עצמו. אסף הוריד. עם האגודל. לאט מאוד.

שלוש קומות בלי מעלית היו הזדמנות מצוינת לגלות שאף אחד מהם לא בכושר, ושניהם הגיעו לדלת מתנשפים וצוחקים.

המרפסת באמת הייתה מכוערת, אבל אף אחד מהם לא הסתכל עליה. ברגע שהדלת נסגרה, אסף עצר. "רק תגיד אם משהו לא בא לך, טוב?" תום תפס אותו בחולצה ונישק אותו, וזו הייתה תשובה די ברורה. החולצות עפו, אחת נחתה על המנורה, ושניהם צחקו לתוך הנשיקה.

במיטה אסף היה בטוח בעצמו אבל רך, כאילו יש לו כל הזמן שבעולם. הוא נישק את תום לאורך כל הגוף, לאט, עד שתום שכח לגמרי שהוא אמור להיות לחוץ. כשאסף שאל אם להמשיך, תום ענה ב"כן" נלהב מדי, והם צחקו שוב לפני שהעניינים נעשו רציניים מאוד, וטובים מאוד.

הקצב עלה, הגופים מצאו שפה משותפת, ואסף הפך אותו כדי שיוכלו להתנשק תוך כדי. כשזה הגיע לשיא, תום היה בטוח שהשכנים קיבלו הופעה בחינם. אם כן, הם לפחות היו מנומסים מספיק כדי לא לדפוק על הקיר.

הם נשארו ככה עוד הרבה זמן, הנשימות מתיישרות לאט, המאוורר מסתובב מעליהם בחריקה עצלה. אסף העביר אצבע על הכתף של תום, מצייר עיגולים קטנים, ותום הרגיש שקט שלא הרגיש כבר שנים. לא פחד, לא בלבול, רק תחושה מוזרה ונעימה של להיות בדיוק במקום הנכון.

אחר כך הם שכבו מזיעים ומחובקים. "נו," שאל אסף, "איך הייתה הפעם הראשונה?" תום חייך לתקרה. "אני חושב שאני אצטרך עוד כמה פעמים כדי להחליט."